רקוד מושחת

29 תגובות   יום שישי , 4/7/08, 23:26

 תקשיבו  לשיר בזמן הקריאה......ההנאה תהיה גדולה יותר.

  

שם מול האוקינוס הגדול, בצל עצי הקוקוס הגדולים הנושקים לים

הפקרנו גופינו לקרני השמש האחרונות

מקדשים את הביחד בקדושת הלבד, בגביעי Amaro Dolce מזוגגים בסוכר

נוגעים זה בזו וזו בזה במן יראה שכזו.

חייכתי לבֵּט ונתתי צביטה בירכה, לוודא שאין זה חלום.

זה חלום היא סנטה בי, חלום של מציאות מעבר לכל דמיון.

השמש צבעה את השמיים בכתום וצהוב וגם בארגמן, אט אט נבלעה לה

בקו המחבר את הים לשמים, הותירה את הרקיע ממעל במיליון רסיסים של צבעים.

גופינו נצמדו, התחלנו לעכס לצלילי המוזיקה שבקעה מאחת החושות המפוזרות בחוף.

בֵּט רחפה לעולמות אחרים, משוחררת מכבלי חייה, נותנת דרור לתבניות ישנות

משחררת אותם לבלי שוב.

בבגד הים בצבע כחול ים, המכסה טפח מגלה טפחיים שהבליט את עור השיש

רגליה החטובות, ישבנה הקטן והחצוף, שער המייפל מלטף את שדיה האגסיים

היא עכסה למולי כמו נחש מתפתל, עיניה עצומות חיוך נסוך על פניה.

נצמדתי אל אחוריה מפסל בידיי את גופה, ישבנה מחכך את גאותי הזקורה, ריחפתי אתה למרחבים.

לרגע היינו, נפש אחת בגוף אחד, עירומים כביום היולדנו

לבד על החוף המרוקן מאדם  , לרחש אדות הגלים.

מגעו החמים של החול הזהוב בכפות רגלינו הצית כל תא בגופנו.

התרחקנו זה מזו,  כל אחד לעצמו רוקד את ריקוד חייו, משיל מעליו קליפות נושנות.

השמש כבר צללה למימי האוקינוס  והשמיים זהרו ברבוא כוכבים.

קולה האגדי של Celin Dion בכוחה של אהבה , הובילנו זה לזרועותיו של זו

לריקוד חיינו.

 

 

 

כל הזכויות שמורות לפנינה סימנר  @ אין להעתיק ולהשתמש .

דרג את התוכן: