הרומן שלי עם טוני הסתיים הלילה בחצות.

אומרים שיחסים טובים נבנים על שנים של הכרות, במערכת בריאה יש עליות וירידות,

יש מי שמולך ולעיתים לא ברור מי העבד.

את טוני הכרתי עוד בניו יורק, ביום שהתחברתי ל"קייבלס" צירפתי לחבילה את HBO

מבלי לדעת שאמצא את עצמי מול הסופרנוס, נציגת כנען של הרייטינג הגבוה בארצות הברית, מתאהבת קשות בעלילותיו של טוני.

העונה הראשונה עברה עלי בבדידות מול המסך, כיוון שמעט מאוד אנשים הכירו את הסדרה.

את תחילתה של הנחמה מצאתי בעונה השנייה, כשהבאז סביב הסדרה החל להתפשט ברחבי העיר.

כחובבת סרטי מאפיה ואקשן, לצד קומדיות רומנטיות נזילות ומעט טיפשיות, אף פעם לא הבנתי מה בעצם קורה לי...

איפשהו בקיץ 2000 הוזמנתי למסיבה במועדון ה cream  במרכז העיר,קשרים ישראלים אף פעם לא אכזבו...

מבלי לשים לב נקלעתי לאירוע לכבוד כוכבי הסדרה! ד"ר מלפי, אדריאנה, כריסטופר, פוסי (טוני הבריז)... הסתובבו להם , לידי...זה היה מרגש ומבלבל באותה מידה,

שיאו של הערב היה חיזור נעים ומפתה מצידו של ארטי בעל מסעדת וסוביאו...ככה סתם

היי, הכול יכול לקרות...זו ניו יורק

השנים עברו, העונות של הסדרה קיבלו תרגום בעברית, חיכיתי לעוד עונה ועוד אחת שכללה פרסומות , דבר רע וכואב, נוגד את כל רעיון ההסדרה.

מעולם לא ביקשתי לצוד את העונות החסרות, ידעתי שבמערכת יחסים שכזו אסור לי לזלזל, לרכוש בכסף או בשם האל להוריד מהרשת, אלא לתת לדרכי המזל להשלים לי את החסר בזמן הנכון

וכך חלפו להן שנים נוספות בהן הפך טוני לפנטזיה חמימה ועוטפת.גברים גדולים ורחבים הפכו סקסים למראה, קיוויתי שמשהו מטוני ידבק בהם...

כנראה שחוץ משומן לא היה שם כלום.

לעונה האחרונה צירפתי את לילות שישי.כל שבוע פרק נוסף, פרק שלי, לבד מבלי לשתף אף אחד

בזכות הוט VOD   שלטתי בכמויות הפרקים, בזמנים ובעיקר באיכות.

הלילה זה הסתיים

ללא ספויילרים, ללא שיחות קולר

רק עם אותו מסך שחור ידוע.

אחת מהפרשניות הרבות שקראתי דיברה על האופציה שהמסך השחור הוא בעצם מותו של הצופה,

מה שמעלה את מדד הגופות של הסדרה מידי שעה, יום או אפילו דקה.

אז עכשיו כשתורי הגיע,

אני תוהה זה היה בלתי נמנע שאתאהב במאפיונר איטלקי, חובב פסטראמה,  ואבא לשני ילדים.

אבל למות בשביל אהבה?

אלוהים,לא תיארתי לעצמי שזה יגמר ככה.