אז איך בוחרים? בוחרים פעם אחת וזהו? בוחרים כל רגע? מה בוחרים? יש הרבה מקומות בהם אפשר לקיים בחירה, אני בחרתי להתחיל עם הקשה ביותר. זוגיות. החיבור העתיק כתולדות הזמן בין גבר לאישה, בין זכר לנקבה, בין השניים כישויות פיזיות וככוחות מנוגדים ומשלימים. החיבור שממנו נולדים הדברים. החיבור ההריוני בין גבר לאישה. ישנו מבנה הנקרא מחשבה-דיבור-מעשה. הבחירה נולדת במחשבה יוצאת לדיבור ואז נותר רק לקיים אותה במעשה. רק המעשה הוא הנותן לבחירה תוקף וחיזוק בבחינת מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך. בחרתי ביום אחד, מהתעוררות בבוקר לשינה בלילה כיחידת זמן טבעית שבמהלכה יש לנו היכולת לקיים בחירה. זה לא קל מידי כמו לבחור ולקיים לדקה, וזה לא קשה מידי כמו לבחור ולקיים לכל החיים או אפילו לשבוע. יום הוא הזמן בו אנו חיים. כל יום שעובר לא חוזר...וכו' וכו'. לפני שהולכים לישון, שוטפים את הכלים בכיור. אפשר גם בכיור האמיתי, אבל הכוונה היא שאת כל מה שהתרחש ביום שעבר, בוחנים, רואים מה היה, לומדים ממנו ובוחרים מה לקחת הלאה ומה להשאיר מאחור. מה שנשאר מאחור נשאר באמת מאחור. אני מדבר על מערכת זוגית שבה משפטים כמו "אתה תמיד....." או "אתה אף פעם לא...." או "שבוע שעבר כעשית ..." לא קיימים. כל מה שהיה ביום אחד מנוקה בסוף אותו יום ולמחרת איננו. לא כדפוס ולא כשמשא שמשפיע על ההתרחשות העכשווית. נכון, עבודה קשה. אבל הפירות......מדהימים. בסוף היום אחרי ששטפנו את הכלים של היום. לוקחים חמש דקות (מדוד באמת, על השעון :-) ) זה מול זו בשקט ללא הפרעות והסחות דעת. ואומרים זה לזו את הדברים הבאים: "אני בוחר לעוד יום אחד, מהתעוררות לשינה הבאה.להכיר באלוהי כמקור כל הטוב בעולמנו.להכיר בזה שהכוח היחיד שיש בי הוא כוח הבחירה. להשתדל כמיטב יכולתי העכשווית להיות נוכח באמת כאן ועכשיו.להיות ער למתרחש סביבי ובתוכי באמת. להמשיך לפתוח את עצמי לחיבור עם האלוהי שמעורר את כל הטוב שבי, כל הטוב שאני, וכל הטוב שאני יכול להיות. לראות את הטוב שבי ולחזק אותו. לסלוח לעצמי על החולשות ולהביא את הטוב שבי לעולם שסביבי, קרוב ורחוק. לשחרר את הפחד שביולהשתדל לפעול מתוך האהבה שבי אני בוחר לעוד יום אחד פשוט להיות. לעוד יום אני בוחר בך כשותפתי למסע המופלא הזה מתוך כוונה ורצון שכל יום נוסף של בחירה אמיתית יהיה לבנה נוספת בבנין החיים שלנו כיחידים וכשותפים.אני בוחר להביא את כולי אלייך ורק אלייך כדי ללמוד ולהיות. אני בוחר להיות חשוף בפנייך על כל חלקיי כדי שתוכלי לראות את כולי. אני בוחר להיות ער אלייך ולראות את כל שתביאי אליי.אני בוחר לראות אותך כפי שאת באמת ביום הזה. אני בוחר לקבל, לחבק ולחזק את חולשותייך, וללמוד מהחלקים החזקים והטובים שבך. אני בוחר לראות לקבל ולשמור את המרחב שבינינו כמקודש. כמרחב שאליו יולדו כל הטוב והמופלא שנולדים מחיבור המהויות שלנו כגבר ואישה כפי שנועדנו להיות באמת. לאחר שראינו את כל שהיה בינינו ביום שעבר, אנו בוחרים להשאיר מאחור את הפחד ולקחת איתנו את כל שלמדנו באהבה הלאה ליום הבא שיחזק, יקרב ויחבר אותנו יותר זה לזו ולאלוהי שהוא מקור כל הטוב שבנו שישפיע על העולם שסביבנו, קרוב ורחוק. לעוד יום אחד אני בוחר בך" כל מי שקורא את זה ונמצא במערכת זוגית יכול לנסות את זה לשבוע, אולי אם תרצו. נכון, אני יודע, זה מרגיש נורא מוזר ומלאכותי בהתחלה, אבל מה אכפת לכם להכניס משהו שלוקח חמש דקות ביום כדי להכניס עומק וגובה נוספים למערכת הזוגית שלכם.....אבל אפשר גם לא, אם בוחרים :-) |
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם לא בזוגיות-
אנחנו בוחרים כל יום מחדש לאהוב את עצמנו,
לסלוח לחולשותינו ולהמשיך לבחור בחיים
כל יום מחדש...מאד אהבתי וכל מה שעוזר -
מבורך בעיני..:)))
*
הרעיון כמובן.
הרעון לכשעצמו נפלא,רק נראה לי אפעס מייגע...
אבל מה אני מבינה?!
ההחלטה בסופו של יום, להשאיר אי אילו דברים מאחור, נשמעת נכון,
ראוי שלא יהיה דבר שיעיב לפתחו של יום חדש, שכן אורו של שחר זה
נראה צלול ובריא כנולד...
השאלה האם ברגעי כעס לא צפים אותם דברים שהשארנו?
הזכרון שלנו לא מסלק דברים שנאגרו בפינה קטנה, הוא פשוט צובר
אותם, מאגד אותם, חלקים חלקים, כמו פאזל, ברגעי משבר הפלא
ופלא, הם מתאחדים לתמונה שלמה...
וזו רק שאלה...
מתוקף היותי אופטימית אקח את הטוב והחיובי מתוך הצעתך, צעד
אחד בטוח בריא יותר ממרתון עקלקל...
תודה ושבת שלום...
נחמד. באמת.
אני הייתי מוסיפה לבדיקה הזאת בחמש דקות שטיפת הכלים גם איפה הפוקוסים שלי. האם כל לילה אני שוטפת אותו סוג של מחשבות. נגיד, איפה לא הייתי בסדר, איפה טעיתי, מה השתבש או שאני מרחיבה את יכולות הבחירה שלי ומניחה לעצמי גם לאסוף ולטפח מחשבות חיוביות.
כי בסופו של יום ועוד יום יום, אם הכיור מתמלא רק בכלים מלוכלכים זה יכול להתיש ולייאש.
ותודה שכתבת והזכרת.
אפשר לאמץ את הרעיון בכלל
לא רק בזוגיות*.