אני בפעם הראשונה מנסה לכתוב משהו שכנראה הנושא עליו אכתוב שיבש לי קצת את חיי ואולי גם לכם יהיה קצת קשה לשמוע ואולי גם להבין כי לא הייתי במחנות ולא חויתי את כל מה שחוו הורי ועוד שישה מיליון אחינו שלא איתנו אבל אני חיה ונושמת יום יום שעה שעה את ההסטוריה הנוראית הזו של העם היהודי נולדתי בסוף המלחמה הערורה הזאת בשויצריה כאשר הורי הגיע לשם כפליטים לאחר שברחו את כל השנים ממקום למקום יחד עם אחי הגדול ממני וסבתי שהצליחה לשרוד והורי כמובן גם עד אשר הגיעו לשויצריה עברו עשרה מדורי גהינום ואולי אספר על כך בהמשך בארץ הנפלאה הזאת שויצריה אני נולדתי למציאות אולי טובה יותר להורי לאחי לסבתי אבל בתור ילד אתה קולט מבלי  שתרצה ואולי מבלי שהם הבחינו בכך את כל  העבר הזה שלהם הם לא היו מסוגלים להעניק לי מגיל אפס את מה שמעניקים לתינוק פעוט ילד ולאחר מכן יותר מבוגר נפגעתי לדעתי יותר מהם גם אחי נפגע והוא היום מאושפז מדי פעם מחלת נפש פגעה בו , שש שנים הוא ברח עם הורי ממקום למקום ועד גיל שש שבו הילד מעצב את דמותו , לא היה בגן לא שיחק עם ילדים לא היו לא צעצועים המשחק היחיד שלו היה "מחבואים" ????????? כיצד אפשר להישאר שפוי  התמונה שאתם רואים הדף האישי שלי זוהי תמונתי כפי שמשתקפת ממני היום נאה רזה יפה (אם אין אני לי מי לי) בגילי המתקדם זוהי תמונה עכשוית תאמינו או לא . בכל מקרה אמשיך את הבלוג שלי מהיכן שהפסקתי בהמשך מקוה לקבל תגובות אנשי מקצוע מ נסים לא תמיד מצליחים לדעתי התרופה הטובה ביותר היא על הכתב ובעזרתכם לפתח את הנושא שאלות ותשובות ולהגיע לשלוה כבר סוף סוף