לא פעם הרהר לעצמו למה הוא צריך את זה? מה זה נותן לו? ובכלל למה?
הרי בכול שיחה מקרית עם אדם שפוי, הטיעון הלוגי שמוטח בפניו מגמד כול אפשרות לתגובה, מוצא עצמו כבול בשלשלאות לוגיות כבדות מנשוא.
תחזוקה היקרה. חוסר נוחות גם אם סתם רוצים להגיע לים בגד ים. הסכנה העורבת וממתינה לרגע תורפה בה תוכל להתפרץ ולהפתיע מתוך אלפי צורות הסוואה. פציעות, נחות, או החידלון
שלפעמים הוא הרע במיעוטו. וכלל לא נכנס לדיון זה, ולא בגלל הגישה "לי זה לא יקרה" אלה כיוון שהנושא מורכב וטעון ודורש התייחסות בפני עצמה. ואולי בגלל שתאונות כבר קרו מספר פעמים ואף השאירו לא מעט סימנים.

הוא ניסה בכול דרך שהכיר להבין, לבודד, לשבור, לסובב, לשקול למיין ואז לשקול שוב.
כבר כמעת וויתר.... משהוא בפאזל הזה היה עדיין חסר.
ניסה להתבונן טוב, להישיר מבט לתוך העיניים עמוק פנימה, למצוא את הסיבה, המניע ניסתר לחלק כול כך מהותי בחייו.

למען האמת, סוגיה זו העסיקה אותו מהיום הראשון בו הפך באופן חוקי ל"בעלו של אופנוע". על בסיס כמעט יומי ניסה לבדק את עצמו ולבחון עד כמה זה חזק, "אוקי,האם מוכן, יכול למכור את האופנוע? למה, למה לא?"
חשב שלכול רוכב ורוכב עמוק, עמוק בפנים זה קצת אחרת, אך מה האמת הפנימית שלו? מה המניע לרצח הלוגיקה?

בעצם האופנוע סיפק כול כך הרבה בהרבה רמות שלעשות בכך סדר, הייתה משימה כלל לא פשוטה. הדבר הראשון שצף ועלה ללא כול מאמץ היו המילים: "סמל", "דגל", המנון על שניים לחופש. חופש פיזי וחופש מחשבתי כאחד.
אחלה, הרהר, אך בכול זאת לא די בסמל ככול שיחפוף את המהות להצדיק את התמרונים הכספיים היום יומיים שבחיים עם אופנוע בכדי להצדיק את עלויות ההחזקה שלו.
אז מה יש שם עוד?

עד כמה שנשמע אבסורד, האופנוע היה אולי הדבר היחידי היציב בחייו
אופנוע לא הושפע אסטרולוגית, גם לא הורמונאלית, לא סבל ממגרנות או כאבי ראש חוזרים ונשנים. רק פעם אחת שהייתה לפני הרבה מאד שנים, בתחילת מערכת היחסים בעיצומו של משבר, עלה הדיון "דרכינו לאן?".
לעיתים נדירות, בבקרים חורפיים וקרים נדרשת הייתה יותר תשומת לב, הבנה, אך תמיד הכול גושר עם כבלי  אמפטיה ואהבה. כול שבאמת צריך היה, הוא לדאוג לנוזלים האהובים, מדי פעם עיסוי רווי שמן במקומות המתאימים, והיה נכון לכול כביש והרפתקה.

ואולי הקסם נבע מהמגע האינטימי ההתעסקות, ההצצות החודרות למכלולים, למנוע... הטיפולים הארומאטיים המפנקים שהורעפו באהבה ע"פ איזשהו שעון ביולוגי בעל שנתות בקילומטרים.
כן, זה נכון אהב גם את זה, לנקות, להבריק, לשפצר, לפרק, לשפץ, להחליף, להר..כיב, לחזק.... עד שמד המומנט נכנע וויתר. אך לא, זה לא היה העיקר.

פעולות כאלו עשה רבות, נהנה לא מעט, אך לא זה לא הדבר שייחד את המכונות הקסומות על שתיים.
משהוא נוסף חמקמק אך אמיתי וזחוח, ייחודי... אצילי, חייב היה להיות שם בכדי להצדיק את קיום האזור האסור ללוגיקה, מקום בו חוקי הפיזיקה התקיימו ללא תלות בטיעונים לוגיים.

אולי זה הצליל, אולי זו העוצמה...? קלוש ולא משכנע.

ככול שחלף הזמן כבר לא יכול היה לברוח ולא להישיר מבט. אולי באמת זו הפוזה (סבלנות עם החיוך)? כן נכון לא ניתן להתכחש ולבטל זאת, יש פוזה, יש נוכחות, אין ספק בכך זה חלק מהייחודיות, מהאמירה שבדרך החיים שאדם בוחר לעצמו. אך זה ה- byproduct של חיים עם אופנוע ולא להיפך.
נכון, יש אנשים אשר יוציאו סכומי עתק על פוזה. אך לא נולד עדיין האדם אשר הפוזה תפגע בו (תאונה / החלקה) ויחזור לרכב לשם הפוזה, אין מצב. יתכן ויש רוכבים הרוכבים לשם הפוזה אך הם מיעוט ומשתייכים לקבוצת ה- "לפני".

כאמרתה של בת זוגו לשעבר "יש שני סוגים של רוכבים" הסוג הראשון מוגדר כ- "לפני" והשני כ- "אחרי" ליחידי סגולה מהסוג השייך ל"אחרי" ניתנה הזכות ללמוד מהטעיות והשגיאות שלהם.

מן הסתם היה חסר סבלנות יהיו כאלו אשר יעדיפו את המילה "אובססיבי", ובאמת כבר לאחר חצי שנה של רכיבה עבר לקבוצת ה- "אחרי". אך זה קרה לפני שנים רבות וזיכרון לא היה הצד החזק שלו.
כאשר שוב חזר להתרכז במניעים האינדיבידואלים שלו, ברור היה לו ש - The pose is great to have but it is not the real thing.

כך מצא את עצמו שוב באותה רקורסיה כשה תנאי העצירה אינו מתקיים. מה עוד יכול להיות?
הרגיש כמו נזיר בודהיסטי במהלך חיפוש משמעות קיומית, רק שהנזיר הזה דמה יותר לכלב שרודף אחר זנבו השחור במרץ.

חשב שהתשובה לא נמצאה עדיין כיוון שהשאלה לא נוסחה כראוי או שאולי פספס משהוא בדרך או אולי כול הקונספט משהוא שם לא נכון, נראה כאילו התברבר כמו בניווט הראשון בגבעות גורל.

אוקי, חזר שוב לנקודת המוצא לשחזר להצפין את התפישה, לחזור להגדרת השאלה. שאל עצמו, האם איי פעם נתקל במצב דומה בו לא יכול היה להצביע על סיבה מובהקת לדבר מסוים?

חמקמק ולא ממש ניתן להסבר באופן לוגי, כאילו המילים והלוגיקה נעצרים ע"י שדה כוח מגן על טריטוריה השמורה ל..... לא, לא, לא יכול להיות שזה כול כך בנאלי, חשב לעצמו.

הדבר היחידי שנכנס כאן בקלות כמו החלק האחרון במרכזו של פאזל בן 5000 חלקים, הייתה המילה "אהבה"
מה זה הוא זה, זה הכול? פשוט אהבה, ולא ממש צריך או ניתן להסביר אותה. חשב לעצמו האם הוא שלם אם התשובה הזו? יכול להניח את הסוגיה הזו מאחור ולצאת לרכב, ליהנות מפרצי אדרנלין, הרוח, רצועות האספלט המתעקלות, האופנוע השועט קדימה, הנופים הנפרשים לאחר כול עיקול.....   

"כוחה של האהבה"