כשהייתי בן שש קנה לי אבי החורג יוסי, סט של "מיכאנו". וכמעט מייד התחלתי לבנות אוירונים, תחביב שנהפך לעיסוק. בבטאוני חיל האויר אותם קיבלנו עקב עיסוקו של יוסי, היו מצורפים בסוף הגיליונות דגמים של אוירונים לבניה מניר ומקרטון. הייתי בונה את הדגמים בדיוק שהפתיע את הורי, והייתי מחכה בכיליון למהדורה הבאה עם דגם נוסף. ובמהרה היה לי אוסף של אוירונים אותם הייתי תולה מעל מיטתי עם חוטי התפירה של אמא. וכשנגמר המקום, הדגמים עברו לסלון, ולבסוף פלשו לכל פינה בבית. הייתי מטיס אותם, עורך קרבות אויר, יורה טילים, מטיל פצצות, ושוקע לי בעולמי הקטן. הספרים לא אחרו לבוא והייתי קורא על האחים רייט שאומרים שטסו ראשונים, על "האביר האדום" עם מטוסי מלחמת העולם הראשונה, ואת מלחמת העולם השניה עברתי עם הטייס קטוע הרגליים מהקרב על בריטניה. וכששמעתי שנפרץ מחסום הקול. הייתי בתא הטייס עם צ'ק ייגר...ופני היו מועדות לכוכבים....
כשהתגייסתי לחיל האויר אחר סיום בית ספר הטכני , לא האמנתי שחיל האויר ויתר מראש על שירותי כטייס, אבל בלי להתלונן התייצבתי בבסיס חיל האויר ברמת דוד. עדיין עם הקיטבג ביד עמדתי ממול בניני מגורי צוות הקרקע (הוכשרתי כחמש התפקיד הקשה ביותר בטייסת הקשה ביותר של פנטומים שכבר נקראה "טייסת העבדים" בגלל שעות העבודה הקשות והארוכות...) ושם מול המגורים נפערו עיני.. לאורך כל הבנין שהיה ארוך וחד קומתי, היה מצוייר "פנטום" המטוס הכל יכול, עטור התהילה מוייטנם, ובצבעים מרהיבים. ועוד לפני שנכנסתי לבניין ידעתי שזה יעודי! אני אעשה ציורים של פנטומים אבל יותר טוב... המגע הראשון שלי עם ה"פנטום" היה מאכזב, הוא היה קר, מנוכר, וכולו עסקים של מוות. התפקיד שלי היה להרכיב עליו חימוש, לבדוק מערכות חשמל הקשורות לחימוש, ועזרה כללית באחזקה, והוצאתם לאימונים, וללוחמה.
הימים היו ימי סוף מלחמת ההתשה וטייסים לעיתים קרובות היו יושבים בתאיהם ומחכים למיג שרק יעיז להתקרב. הייתי לוקח קרטון לבן מארגזי התחמושת וצבעים ששימשו לסימון תחמושת אימונים והייתי יושב ליד המטוס ומצייר.ומצייר. יום אחד ניגש אלי מפקד הטייסת שהיה כבר אז לאגדה, אביהו בן נון, הסתכל על מעשי והזמין אותי למשרדו. כמובן שהמחשבה הראשונה שלי הייתה שאני הולך לחטוף משפט על משהו. אבל להפתעתי האיש שלף חוברת של חיל האויר האמריקאי והראה לי שם קריקטורה של פנטום. כמבן שמה שראיתי היה הרבה מעבר לכישורי, ולאורך שיחה שנמשכה מספר "שעות" אביהו הזמין אותי לארוחת ערב בביתו שבבסיס. אחרי הארוחה שבה הכרתי את אישתו היפפיה אריאלה שהייתה אישיות מרתקת בפני עצמה, ונוכחתי איך הוא משכיב את הילדים עם "אוקוס פוקוס מרוקוס", לקח אותי אביהו לביתו של טייס עמית מהטייסת אורי גיל. אורי היה כבר צייר מקובל ועסק באותו הזמן ברישומים מדהימים של בדים המשתפלים מכיסאות ואובייקטים בריאליזם שלא היכרתי. אביהו הכיר בינינו ושאל לעצתו של אורי מה לדעתו צריך לעשות כדי לעזור לי. והוחלט לאפשר לי ללמוד בקורס באוהל שרה שליד עפולה דבר שלא התממש מפני שאחרי ביקורים ספורים מפקדי הבכירים לא ממש שיתפו פעולה, ואביהו כבר נדד לתפקידים יותר בכירים.
עשרים וחמש שנים מאוחר יותר אני נמצא בסטודיו לאנימציה בהוליווד ובזמני החופשי אני בונה לי מטוס דימיוני דמוי "פנטום" אבל עם יכולות בלתי מוגבלות בעזרת תוכנת תלת מימד הטובה ביותר, תוכנה שאפשר היה להשיג בזמנו רק באולפנים, עכשיו אני במושב הטייס...ופני שוב מועדות לכוכבים! |