"מה, הוא חולה???" צעקה לוטי הגותית ועיניה הקרועות בפוך איימו לצאת מחוריהן.

"כן, חולה אנוש!" השיבה גונק עמוסת צער.

"שככה יהיה לי טוב!" קראה גותי הלוטית ואז התחילה לקונן: "עד שמצאת מישהו להתאהב בו... מישהו שחשבת שהוא נורמלי... מישהו שבאמת רואה אותך מעבר למה שרואים אצלך... עד שמצאת מישהו שכמעט אפשר לתת בו אמון... הוא הולך להתפגר בעוד חודש."

"בעוד חודש ויומיים. ב-17 באוגוסט." תיקנה אותה גונק. 

"למה דווקא ב-17 באוגוסט?" שאלה לוטי.

"זה יוצא היום-הולדת של הימלפרב, הגורו של האנרכיסטים." נאנחה גונק.

"ימח שמו!" אמרה לוטי. "שיישרף בגיהנום."

"אני לא יודעת מה לעשות." אמרה גונק.

"את לא יכולה לעצור אותו?"

"הוא מתכנן את זה כבר הרבה מאוד זמן. הוא החליט שדווקא לכבוד היום-הולדת של הימלפרב, הוא ידגים עולם ללא גבולות. אני לא יודעת אם הוא מתכוון לחצות ברגל את הגבול לסוריה או ללבנון. הוא לא רוצה להגיד לי. הוא טוען שגם ככה מהשב"כ עוקבים אחריו."

"והם לא יכולים לעצור אותו?"

"לא כל עוד הוא לא עשה שום דבר." 

"הוא דפוק לגמרי. אני לא מבינה אם ככה למה את נשארת איתו."

"אני חושבת שבגלל הסקס." אמרה גונק.