כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    "למה נסעתי להודו שלוש פעמים ומה יצא לי מזה - רות מגד

    :"אבודה בהודו"
    לפני חמש שנים התעורר בי רצון עז לנסוע להודו, לראשונה בחיי. כשאני הייתי בגיל של התרמילאים הודו לא היתה קיימת בלקסיקון שלנו. מקסימום חלמנו על אמריקה, על ניו יורק, על שמלות הערב המרפרפות של הוליווד. מי שהיה לו דוד באמריקה, גם קיבל חבילות, ולעולם לא אשכח את אילנה בת כיתתי, שהציגה בפני בגאוה את הבגד בלט הורוד שקיבלה. משהו שאני וחברותי יכולנו רק לחלום עליו.
    ובכן הודו, אמרתי, אני חייבת לנסוע לראות מה יש שם שמעורר סקרנות. מה זה הטרנד הזה של נשים שעברו 35-40 לארוז עצמן ולצאת בטיולי נשים לעשות מדיטציה באשרם, לצפות בארמונות המהרג'ים, לדשדש בבוץ של השווקים ולחזור עם חצי תריסר צעיפי פאשמינה וחיוך מאוזן עד אוזן.
    נסעתי. את חוויותי המופלאות שזרתי בספר שכתבתי ובימים אלה הוא עולה על המדפים.
    "אבודה בהודו" קראתי לו, כי כל המגיעה להודו היא קצת אבודה בהתחלה נוכח המראות הקשים מחד גיסא והמעוררים את החושים מאידך גיסא. "אבודה בהודו" גם כי מדובר ברומן על קבוצת נשים שיצאה לטיול דומה לזה שאני עשיתי - אך שם העלילה מתפתחת קצת אחרת, כאשר אחת הנשים נעלמת לקראת סוף הטיול...
    זהו סיפורן האישי של כל אחת ואחת מהמטיילות, כולל המדריכה הצעירה והיפה.
    זהו סיפור על חברות ובגידה, גילוי סודות חבויים, התרגשויות קטנות, חוויות ומעברים נפשיים.
    מומלץ לכל אוהבי הודו, לאלה שהיו ולאלה שיוצאים לשם, קריאת הספר תכין אותם לנחיתה רכה יותר.
    הספר יצא בהוצאת "חרובית" והוא נמצא ברשתות הספרים. ואני מאחלת לכולם קריאה נעימה. רות מגד

    ארכיון

    כי מי אמר שילדים צריכים להגשים חלומות של הורים?

    2 תגובות   יום שבת, 5/7/08, 16:34

    חיוךצטט: megedr 2008-07-05 16:29:39

    משולחנה של רות מגד אשת יחסי ציבור


     למייל שלי הגיעו תמונות מקסימות של נכדי. ברור שהתרגשתי , אך התרגשותי כפולה כיוון  שבתי ובעלה החליטו לארוז את ביתם ואת ילדם ולעשות עליה לישראל ובעוד כחודש הם כאן. אל יהיה זה קל בעיניכם לחזור ארצה אחרי 13 שנים בניו יורק.

    כשפתחתי את משרד יחסי הציבור רות מגד תקשורת לפני כעשרים שנה, קיוויתי שבתי תמשיך את דרכי והיו לה כל הכישורים לכך. אולם היא בחרה לחפש את עצמה בניו יורק, לשם נסעה עם החבר שלה. ניו יורק הינה גן עדן לצעירים עירוניים. הם ניצלו את מנהטן היטב, כיוון שהתגוררו בליבה של העיר הסוערת בעולם.                                        מעולם לא האמנתי שהם יחזרו ארצה. החלום שלי, שבתי תכנס למשרד יחסי הציבור שלי ותמשיך אותי, הלך והתרחק ככל שהם המשיכו לחיות בניו יורק.  עשרות צעירים רצו ללמוד אצלי יחסי ציבור, חלקם באו כסטודנטים ונשארו. אבל אין זה דומה לגאווה שהייתי מרגישה אם בתי הייתה מציגה עצמה כמיכל ממשרד יחסי הציבור של רות מגד. לימים יכלה לרשת את המשרד, לו רצתה.               אך השניים חתכו לכיוון לימודי יעוץ ארגוני. היא פנתה משם לפסיכולוגיה וקטפה דוקטורט עם התמחות באנורקסיה.הוא פנה לאנרגיה סולארית מתוך אידיאולוגיה, הצטרף לירוקים, החל למחזר ולחנך את הציבור לחסכון. עם תואר באנרגיה סולארית ותואר בפסיכולוגיה יגיעו שניהם לישראל בחודש הבא, להשתקע. כאמור, קשה היה לי להאמין שזה אכן קורה,  כי כל השנים לא הראו שניהם ולו סימן קלוש שנראה להם ששהותם בניו יורק זמנית שלא לדבר על רגשי האשם שהסתובבו אצלי איך גדלתי בת לאהבת הארץ והיא שם...בנכר

     ואז יום אחד הגיע הטלפון:"אימא  אנחנו חוזרים ארצה," כששאלתי אם היא בטוחה, ומה קרה שהחליטו אמרה:"יום אחד ישבתי מול המטופלת שלי שספרה לי צרותיה. ובעוד אני מתבוננת בה אני חושבת לעצמי, מה אני עושה כאן בכלל, מנסה לעזור לאנשים של מדינה שאינה שלי, בעוד שבארץ האדמה בוערת בדרום ואנשים שם זקוקים לי יותר.

    גיל (בעלה) אמר לי: אני רוצה לחזור לישראל כדי להגשים את האידיאולוגיה שלי בשמירת כדור הארץ.  אם להתחיל אז שם בישראל" בבית.

    .אז זהו, הם כבר ארוזים, הבית בישראל מחכה להם. נכון שהיא לא תגשים את חלומי להיות אשת יחסי ציבור, אך היא תגשים את חלומה שלה לעזור לאנשים. כי מי אמר שילדים צריכים להגשים חלומות של הורים? הם צריכים להגשים חלומות של עצמם ושלי גם עושים זאת. ברוכים הבאים לישראל מיכל גיל ושהם.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/7/09 16:13:

       

      תודה על המחמאה.

       

      בדיוק עכשיו חוגגים שנה... וכן, התאקלמותם צלחה לדעת אמם (אני!)

       

        25/7/09 17:56:

      מקווה שהם "התאקלמו כאן"  ...

      אין ספק שהצלחת בחינוך...

      לך כוכב ירוק וזוהר...