אני סולח לך על אותה אהבה בלתי ממומשת.

אני סולח לך על אהבה נכזבת.

אני סולח לך על שחיכיתי לך בלילות.

אני סולח לך על שלא היית שם כשהייתי צריך.

אני סולח לך שהכנסת אותי לעולם המגעיל.

אני סולח לך על שחיפשת את המימוש אצל אחרים.

אני סולח לך על שחנקת אותי  ולא הצלחת.

אני סולח לך שעשית לי את השריטה.

אני סולח לך שלא לקחת אחריות.

אני סולח לך שנשארת אתי מתוך טפשות.

 אני סולח לך שהייתי אתך שנים מבלי להכיר אותך באמת.

אני סולח לך שהיית עוד מסיכה באוסף שלך.

אני סולח לך שלא נתת לי לישון בלילות.

אני סולח לך שחיכיתי לך לשווא.

אני סולח לך שביזבזתי את השנים בשיקום שפיותי.

אני סולח לך שאת התנקמת בי ברבים.

אני סולח לך שלא האמנת בי. 

אני סולח לך על הכל.

אז למה את פוחדת ממני.

מה עשיתי לא בסדר?

שהייתי לא קל ולא הסתרתי ממך את דעותי?

שהיה לי קשה ונזקקתי לתשומת לב ותמיכה? 

האם גם את אולי טעית?

האם פחדת להודות שאת זקוקה לי ולהיות בעלת דעה עצמאית?

אני כבר סלחתי ואת לא.

והמשכת הלאה.