בסידרה מסביב לעולם של התזמורת הקאמרית הישראלית בשיתוף עם ''קישרי תרבות'' שמענו קונצרט המוקדש למוסיקה האמריקאית.

בתחילת הקונצרט כנהוג בסידרה מוסברת זו, הוצגו הפעם מצגות עם נופי אמריקה.התמונות היו מרהיבות אך טיב ההקרנה פגם במקצת בהנאה.

הקונצרט התחיל עם אביב באפלצ'ים מאת אהרון קופלנד.זאת מוסיקת בלט שנכתבה במקור ל 13 כלים לכבודה של הכוריאוגרפית והרקדנית מרתה גרהם.היא נוגנה בגרסה זו. לא שמעתי עד כה את המקור אלא לתזמורת מלאה.היצירה לא איבדה מאומה מכך. התחילה בצורה איטית וכאילו שומעים הד ההר.בהמשך ג'אז קופצני כשהפסנתר המהוה חלק מ 13 הכלים משתלט על המנגינה.לאחר הג'אז, הצלילים הופכים לארוכים ושלווים.זאת יצירה בה המקצבים מתחלפים בתדירות גבוהה עד ששומעים בסוף את המנגינה המוכרת מאוד.הביצוע הקאמרי היה טוב וריתק את המאזינים. בהמשך שמענו את הקונצ'רטו לויולה בסגנון ג'אז מאת הישראלי ויולן בתזמורת אריה בר-דרומא.קונצ'רטו מאוד מענין קצר(17 דקות בלבד)שלא היה ידוע לי.טוב שהוכנס לתוכנית של מוסיקה אמריקאית כי שם באמת מקומו.מוסיקת הג'אז היתה דומיננטית  וכדי שבכל זאת הויולה -כלי לא כל כך מקובל כסולו במוסיקת ג'אז יתגבר על כלי ההקשה-גונן רוזנברג והקונטרבס-שי פקר, חוברו לויולה כלי הגברה וצליליה נשמעו  דרך הרמקולים.

הקונצ'רטו יפה,חריג ,מיוחד ונוגן היטב ע"י הסולן יורם מיוחס אך חייבים להאזין לו יותר מפעם אחת להבעת דעה מגובשת.זאת היתה מוסיקה מודרנית נעימה לאוזן שנקלטה היטב גם לאחר האזנה ראשונה.

לאחר צלילי הג'אז כדי להירגע במקצת ולשנות קצב הושמע  האדג'יו לכלי קשת מאת סמואל ברבר. מוסיקה רוגעת, איטית, ערבה לאוזן, מלודית ומוכרת.

הערב הארוך הסתיים ברפסודיה בנוסח בלו מאת גרשוין בבצוע הפסנתרן דניאל גורטלר.

התזמורת בניצוחו של גיל שוחט הפליאה לנגן לאורך כל הקונצרט.גורטלר ניגן בצורה וירטואוזית, באלגנטיות רגש ועוצמה והוציא מהפסנתר את המקסימום.

לראות או לא לראות:ערב מהנה ביותר עם מוסיקה אמריקאית מגוונת וביצוע טוב.

נכתב על ידי elybikoret , 9/6/2007 16:57