0
| מילא ג'ון קנדי. המצליחן העולמי של הסיקסטיז שהתברר ברבות הימים שהיה חולה מאוד גופנית,נואף סדרתי ואפילו קצת רמאי- קיבל את פרס פוליצר היוקרתי על ספר שלא הוא כתב אלא,כנראה,כותב הנאומים שלו, ההיסטוריון סלינג'ר. אבל אין "אחד משלנו" כמיתוס אמריקאי. גד מנלה היה בשבילי גיבור ישראלי. בן קיבוץ תל יצחק,יפה כמו אלוהים כמו שאומרים בצרפתית,שהפך לאגדה בצנחנים,בצה"ל ואולי במערכת החינוך הישראלית. את המיתוס עליו ניתן לייחס למקצוענות שלו כקצין(בשותפות עם אריק רגב),אבל בעיקר לאומץ לבו. בפעולת כראמה הכושלת ב-68 חילץ פצועים תחת אש והתנדב למשימת התאבדות- לצאת בזחל"ם כדי למשוך אש ירדנית בסגנון יהודה קן דרור מהמיתלה שלא יצא חי מזה . על כך קיבל את עיטור העוז. זמן מה לאחר מכן ,בדיוק לפני 40 שנה,כקמב"ץ הבקעה, כדור פילח את לבו במרדף אחרי מחבלים(עם אריק רגב שגם הוא נהרג). אבל בהשוואה לקנדי,שהיה אולי פחות מדי נשיא(למעט ניהול משבר הטילים המופלא), התברר לי עכשיו מסיפור שמתגלגל באינטרנט שגד מנלה היה יותר מדי חייל וזה גם לא טוב. עם כל ההבנה שלי שארץ המרדפים בבקעה היתה מעין מערב פרוע,כאשר המחבלים נוקטים בשיטות לחימה הכי מלוכלכות שיש,זה בלתי נתפס בעיני איך בן התנועה הקיבוצית ,בעלת מערכת החינוך מהערכיות בעולם דאז ,מסוגל היה "לקצור" למוות 5 או 6 מחבלים כפותים,גם אם לצורך הוצאת מידע ממפקדם. זה בלתי נתפס שעשה את זה בן קיבוץ תל יצחק-קיבוץ של הנוער הציוני (מנלה עצמו היה שליח שלהם למחנה קיץ באנגליה) שהיה שייך אז לזרם הכי מתון בתנועה הקיבוצית-הליברלים העצמאים... ואולי ההסבר טמון בילדות המוקדמת שלו באותו קיבוץ,אבל במישור אחר לגמרי. קיבוץ תל יצחק ידוע במרכזיות השואה בחייו. חיו בו יוצאי פולין רבים-כולל הוריו- ויש בו מכון לחקר השואה.האם מה שמיוחס לו היה ביטוי להעברה בין דורית של טראומת השואה לגדי,הילד השתקן שאהב יותר מכל להתבודד ? גד מנלה מת פעמיים: האיש מכדור בלבו ב-1968 והדמות מצביטה בלבי ב-2008 ,אם אכן הסיפור הזה נכון. |