"יש שם חנייה בשפע!", הבטיחו לי יודעי דבר, כששמעו שאני יוצאת למשימתי המסוכנת בעיצומו של יום שישי החופשי שלי. האמנתי להם. תמיד אמרו לי שאני מאמינה לכל דבר שזז, וגם לאמירה זו אני מאמינה...

המטרה: קניית תלושי שי ב"שילב" מול קניון איילון ברמת גן למורות שילדו, ויקבלו זאת כמתנת סוף שנה בטקס הסיום השבוע (כן, עדיין יש לימודים בתיכון בגלל השביתה, ודי כבר עם השאלה המעצבנת הזאת!). העובדה שהתינוקות הפעוטים הם כיום כבר כמעט בגיל גיוס, לא הרתיעה את הוועד המסור."דרך צלחה!", איחלו לי ושלחו אותי אל לב הסכנה.

השעה הייתה מוקדמת לכל הדעות - 10 בבוקר - שעה שבה אנשים מן היישוב אמורים לבשל לכבוד שבת, לנקות את הבית, לצחצח את פמוטי הכסף, להרהר במשמעות יום המנוחה לעם היהודי – אבל בוודאי לא לצאת מהבית ולפקוק את הכבישים! אולם דעתי האישית אינה מעניינת כנראה את כל מאות ואולי אלפי בני ישראל שיצאו עם רון בלב ושיר על השפתיים, חמושים במכוניות מכל הסוגים והצבעים, ודחסו עצמם על הכביש באי סדר מופתי. מישהו האשים את שרי הממשלה בזגזוג? מי שלא עלה על הכביש ביום שישי בבוקר, לא ראה  זגזוג מימיו.

 מתי ראיתם לאחרונה ישר הנחתך בנקודות מסוימות – בשיעור מתמטיקה בכיתה ט? בואו בהמוניכם לכביש המוביל בואכה קניון איילון בשישי בבוקר, וצפו בהגדרה המתמטית המחודשת לחיתוכים שמתבצעים על גופה של מכוניתי הישרה וההגונה, חיתוכים מכל זווית, מכל כיוון, בליווי מוסיקת רקע נעימה של משפטים, בצלילים של אותיות ק,ס השורקות בהרמוניה  מופלאה לכיווני.

לא משנה, אני לא רוצה להתלונן, כי לקחתי על עצמי שליחות קדושה בשם הוועד, ואת שליחותי אמלא בכל מחיר! בזמזום חרישי של שירי מולדת כגון "אל ראש ההר, אל ראש ההר..." ו"שאו ציונה נס ודגל", התקרבתי למתחם "שילב", שכמו "הו, הסלע האדום", איש ממנו חי עוד לא חזר. אחרת אין להסביר מדוע ניתן רק להיכנס למתחם, אך אף פעם לא יוצאים ממנו. מה מחלקים שם, ב"שילב"? מנוי למוצץ לכל החיים? עגלה הגדלה עם התינוק עד הגיעו לגיל בית אבות? העובדה היא שכולם נכנסים למגרש החנייה הפעוט (רק 40 דונם, בושה וחרפה!), נכנסים – ונשארים לגור שם.

אחסוך מכם את התיאורים הפלסטיים של התפתלותי בין המכוניות, גרוני הניחר מרוב צעקות כגון – "הלו! אני מחכה למקום הזה כבר שעה, מה אתה חוטף לי אותו ברוורס?!", "גברת! את לא יכולה לשמור בגופך על חתיכת האספלט הזה עד שבעלך יגיע אליו מראשל"ץ!". לא אספר לכם על ראייתי שירדה פלאים בשל המאמצים להבחין בפיסת אדמה פנויה (אין!). אסכם ואומר שאם הצלחתי לצאת מהמתחם –בלי שום תלושים, כמובן – הרי שזהו נס של ממש, שיש לברך עליו הגומל, וזה בדיוק מה שאעשה כשרק אצליח ל....רגע...אדוני! אתה מוכן לתת לי לצאת לכביש הראשי בלי לשרוט אותי, לדפוק אותי מאחור ולקלל את אימא שלי???