0

2 תגובות   יום ראשון, 6/7/08, 22:34
תודעת-המוות-הקרב מתברכת בעניין אחד – היא אוטופית. היא מנסה לנחש כיצד יראה העולם בלעדיי. האנוכיות חוזרת ושבה בעוצמתה, ומגלה, כי אין היא אלא תודעת-מוות בתחפושת. החרד ממותו חולם כיצד יקוננו עליו בני משפחתו, מה יזכרו ממנו מכריו, האם תתחרט אהובתו. אך תודעת-המוות-הקרב חושפת את קללת הקידמה שאיננה נחלת האדם הפרטי בלבד, אלא רובצת בתחומה של ההיסטוריה האנוכית הקולקטיבית. זו הגיע לשיאה בימינו, בזכות הטמעת האנוכיות האנושית בטבע הדומם והפיכתו ל"גולם", למכונה. תודעת המוות הקרב עשויה לחשוף את מה שהפכה המכונה כחלק מאנוכיותו הרדיקלית של האדם, למפלצת מיתית ממיתה שאין לו עליה שליטה, אף-על-פי שהיא שלוחת ידו של האדם האנוכי. האנוכיות הקולקטיבית מתגלה באדם הפרטי, חסר אונים  מול סביבה ממוכנת-אגוצנטרית, ובאין ספור החלקים הפרטיים המרכיבים אותה, הוא מתפורר עימה.  
דרג את התוכן: