אני יודעת שקיץ עכשיו. לא צריך להזכיר לי.

אבל למקרה שמישהו מתגעגע לעננות מרכזית ולרטיבות לא של זיעה... 

*** 

לשערי תהיה צמה.

תשתלשל על צידי כתף, עד סוף חזה.

לגשם יהיה ניחוח פומליות

ונתזים מלטפים.

אנשים ברחוב יברחו

אל מקומות יבשים

נתונים לחסדי מטריות

ותקרות צבועות, מכסות סדקים.

המגפיים שקניתי לפני רגע

כבר יקשטו את שוקיי,

עור מלוטש היטב.

העקבים יפגשו בשלוליות זעירות

שאימץ האספלט.   

אזהה את נמיכות קומתך, לפני הכל.

אחרי, את הקרחת.

רטובה, נוצצת טיפות ובריחה.

אכיר שאוהב חורף נשארת.

נהיה יחידים ברחוב זנוח ושוקק.  

ולא תראה אותי

ולא ייפגשו מבטים.

תביט בי כמו על חלון ראווה.

מחטיא

ואני אחשוב על מספר השתיקות הקשות שלנו

ואת יופי השתיקות הרכות.

נחלוף על פנינו,

ולא יהיה FREEZ של סרט

ולא פסקול של Damien Rice.  

אתאפק לא להביט אחריך

וכשאביט ליבי יהפוך נציב מלח

בחלקים המחוספסים.

אלטף בטן הריון

וצעדיי יזהרו לא למעוד.