הכל חשוך ושקט מסביבי. קבר. דממה. שחור לי באוזניים ושחור לי בעיניים ושחור בנשמה. הזמן נמתח ולא עובר. אני יושבת וחושבת, מנסה לשחזר. אף פעם לא שמעתי ואין לי מושג איך זה אבל פעם ראיתי קצת. אני מנסה להיזכר: הבזק של ירוק. מה זה ירוק? למה זה דומה? אני מריחה ריח של עוגה. זה מזכיר לי מתוק ומשמח אותי קצת. סימן שאמא חזרה. את הפנים שלה אני דוקא זוכרת, למרות שמזמן. אני אוהבת למשש את הפנים שלה, לקבע את הזיכרון. מדי פעם אני מגלה קמט חדש במקום שלא היה קודם. אוהו, כמה קמטים אני מגלה. כנראה שהעולם משתנה ורק אצלי חשוך הכל.

אין לי מושג אם כך הם מרגישים. אפילו לא בטוח שיש דבר כזה "הם". זה מה שחוויתי.