עצמאות 60

את קטנה ושברירית\ ורכושך דל

זרים וזדים שולחים ידיהם אלייך\ועיניהם אל גופך

טוענים הם שגופך הפקר\ואין הוא כלל וכלל ברשותך

ובכלל אין את יכולה לטעון לבעלות עליו

בנייך מפורדים ומשפחתך חלוקה

ויש מבנייך שמשלמים למתעלליך \ברצונם שיניחו לך

ומשלמים ממטבעות גופך\ מטבעות גופך הלא הם ילדייך

הנשלחים אל מול מהרסייך בידיים קשורות\ ודמעת אם מלווה

מטבעות הכרח יקראו לזה מנהיגייך\ דמים בלשון העתיקה

ומכלים ילדייך וגופך\מבלי דעת בלב גס\ובשכחה של ימים אחרים

וכאילו לא הספיקו 2000 שנות מרורים לך ולבנייך

וגם עתה מנוחה אין לך\

מולדת שלי!\אם היית אשה צעקותייך היו בראש חוצות

ותמונתך על כל קיר\לשפוט דין בצדק

אך מולדת שלי \ הנה וכמו עייפת\ממלחמתך על גופך וכבודך

ממלחמתך על שלום בנייך ילדייך\ אבדת את קולך מזמן\ורצונך כמו גם הוא אבד

ומתעלליך קולך רם משלך\ חזק מקול זעקותייך

וטוענים הם לאשמתך \שחשופה את \ והילוכך גאה

ומה גם שלובשת את "בגדים" לא לך\ ועל  מה את עדיין מתקוממת

ושבכלל זה יעשה לך רק טוב...\

ומרחוק ומקרוב יבואו זרים זדים\לבדוק מה עוד ייעשה אתך\ועדיין לא נעשה

ידם האחת שלום לאוייביך\ וידם השניה משלחת ילדייך למלחמה לאבדם

לגרוע מחוסנך מכוחך טיפין טיפין\ עד כלות

ויש מבנייך שיטענו שצודקים הזדים\ומזה יצמח לך רק טוב \ שהרי מה שאינו הורג מחשל

הרי כך תצאי חזקה יותר\ויונח לנפשך העייפה וגופך הדווי

ובינתיים ילדייך דור פצוע\ מאובדן דרך\ועייף מחלומות שווא יחלים

ואת תאספי כוח להשיב נפשך\עד יבוא זמן יגדלו ילדייך הקטנים

לשלחם שוב אל מול המלחמה\אז על מה דמעתך ובכייך למה\יאמרו לה "מטיביה"

דורשי "טובתה"\ הרי לשווא בכייך \וזעקותייך כלא היו

כפויית טובה שכמותך\ הרי לקצר סבלך אנו מבקשים...

ובכלל עם כל מה שעושים לך\את צריכה לשמוח

ולראיה הנה אנו חוגגים לך 60

אך האם יעמוד בך הכוח

עד 120