הלכתי בדיזינגוף, מוטרד ממחשבות.

בארלוזרוב, נעמדתי ליד הרמזור שציווה עליי לקפוא.

בעודי נטוע, אני שומע קול: "מה עשית לה?"

אני מביט לצדדים וכאילו לא רואה דבר.

"מה עשית לה? היא מתה עליך. הכלבה."

המשכתי ללטף אותה, והיא המשיכה לכשכש ולקשקש.

והבעלים השמנמוך המשיך בשלו: "היא אף פעם לא באה לאנשים, הכלבה. היא מתה עליך!"

הוא חייך, אני חייכתי והיא כשכשה.

הרמזור התיירק ואמר לי ללכת.

המשכתי ללכת, ופתאום הרגשתי שאני בן-אדם טוב.

חשבתי לעצמי בקול של דפקט: "היא מתה עליי, הכלבה."