שוקולד, מנטה, מסטיק
פוסטים אחרונים
- חשיפת מעבדות הניסויים בבע"ח 22/10/09
- יום הולדת 33 5/9/09
- "ההיא מ'הישרדות' נפרדה מהילד שלה ל-3 חודשים" 5/8/09
- לתפארת מדינת ישראל 27/7/09
- מכתב לאסתר 12/7/09
- דרוש גבר (לא פוסט הכרויות) 10/7/09
ארכיון
מה, כבר נגמר?
שש שנים בדיוק והנה, זה נגמר. אומרים שבלוגים יכולים להיות מקום טוב לפרוק ואז מה אם אנשים מכירים אותי(וכן, גם אותו) במציאות. לא?
לפני חודש היתה לי משפחה. היינו אני והוא וחמישה חתולים שאימצנו במשך השנים וגידלנו באהבה. היתה לנו הפינה שלנו, אמנם מבולגנת, אבל פינה. מקום שקראנו לו בית.
אבל הוא לא רוצה יותר. יש דברים שהוא צריך לנסות ולחוות ואני מהצד השני כבר רציתי את הכיוון השני. "פערים בלתי ניתנים לגישור" קוראים לזה?
אז פירקנו את הבית. ומצאתי דירה אחרת אשר תתפנה בעוד כחודש ובינתיים מנסים לשמור על שפיות. אז איך מתנהגים? מה אומרים? איך עושים את ה"סוויטש" הזה בין יום אחד לחיות עם אהוב לבין היום הבא אחריו ובו אנחנו הופכים לזרים?
איך להתמודד בחודש הזה עם הרמזים הפזורים לכך שלמרות שהוא לא חושב על העתיד הוא כבר מכין את עצמו ליום שאחרי? על המילים הנזרקות על תכניות מגניבות אשר, מן הסתם, לא כוללות אותי? על קשרים חדשים אשר נוצרים לפתע? על אמירות שנאמרות עלי מאחורי גבי? ועוד יותר גרוע, המילים אשר נאמרות בפני?
כותבת לו מכתבים(זאת הדרך שלי לפרוק) ולרוב זוכה לתגובה. הוא לא יזום, לא יחשוף וישתדל שלא להראות חולשה. להראות לי כמה אני רגשנית (אני יודעת) ופתאטית (גם את זה אני יודעת) הוא דווקא מצליח ולא מתוך רוע אלא מתוך זה שאני דוחקת אותו לפינות ומנסה לחלוב עוד קצת מהרגש ההוא שפעם היה לו אלי.
נראה לי שהרמתי ידיים. עוד חודש להחזיק מעמד. כמה קשה זה יכול להיות? |
תגובות (40)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה.
מעריכה את זה ואותך מאוד מאוד.
(בא לי להתכסות בשמיכה מעל הראש ולחכות שה"מבול" יעבור)
ראיתי באיחור - מתנצלת ..
מבינה מה עובר עלייך ומנסיוני למדתי שמי שרוצה ללכת צריך לתת לו ללכת. ברגע שמנסים להחזיק /לשמר בכח
זה נהיה הרבה יותר לחוץ וזה גורם לפעולה ההפוכה.
מקווה שהימים יעברו לך כמה שיותר קל ,ואם את צריכה תמיכה אני כאן,גם בפרטי...
מחבקת אותך ומחזקת אותך
באהבה
תמי
תזמיני אותי שוב עוד שבועיים?
מתוקה אחת, כוכב עידוד...
אני מזמינה אותך ללגום בירה קרה אצלי במרפסת.
ואם בא לך, סתם ככה, אני מוכנה גם להיות הראשונה שתגרום לך להתמכר לעולם הרווקות.
וזה ממכר. באמת.
חוצמזה, שאני יודעת שזה כואב, אבל אומרים שכאב של אהבה הוא הכאב המתוק ביותר.
כן, כן... אני יודעת.
זה מסוג הדברים שרואים ומבינים רק בדיעבד כנראה.
תודה.
קלישאה - זה עובר. עם הזמן. באמת. בהצלחה ואל תשכחי לנשום....
באמת עוד רגע נגמר.
תודה שקפצת לבקר.
חודש יכול להיות הרבה מאוד זמן... (גם) אני יודעת.
נסי להמנע מלשהות בבית, כמה שאת רק יכולה. עכשיו קיץ, אז זה אפילו קל הרבה יותר.
והנה, עוד רגע זה נגמר.
וואו, תודה על ההזמנה!
אני בינתיים "סוחבת" ובאמת שהמצב נעשה יותר "נוח".
חוץ מזה שיש לי המון לארוז.
:-)
בקרוב נהיה שכנות. לא?
איילה,
להיות איתו באותו בית זה רעיון רע, מנסיון.
ביום שנפרדתי מבר ביקשתי ממנו לעזוב את הבית.
למרות הקושי הלוגיסטי זה הרבה יותר נכון ויאפשר לך לעבור הלאה באמת בלי רמיזות.
יש לי חדר פנוי עם מיטה, וגם את החתולים שלך אני אשמח לקבל.
את מוזמנת לישון פה עד שתתפנה הדירה שלך.
אני כל כך מבינה אותך ואת הכאב ויכולה לנחם שהזמן באמת מקל, עכשיו הלבד קצת מפחיד אבל עוד כמה חודשים תביני שהוא לא היה בשבילך ועשה לך טובה.
אוהבת ושולחת לך חיבוק חזק חזק, תחזיקי מעמד.
עדי
עכשיו, שבועיים אחרי שהפוסט נכתב אני יכולה לעדכן שהעניינים קצת נרגעו וישנה איזשהי "שגרה" של המתנה.
אני עוברת בתחילת החודש, ואז תתחיל ההתמודדות האמיתית...
תודה על המילים וכיף לראות אותך גם פה!
היי איילה,
אני מניחה שהקושי הגדול כרגע הוא שאתם עדיין חיים יחד וזה מקשה על כל אחד להמשיך הלאה, במיוחד עליך.
אני חושבת שאת צריכה לצאת מהבית בהקדם לדירה החדשה...מתי את עוברת בדיוק?
נכון שיהיה לך קשה להיות לבד בהתחלה, אבל תהיה גם הקלה כי לא תצטרכי להתמודד איתו כל יום ולא יהיה פתח לכל הבלאגן הרגשי הזה שאת עוברת עכשיו. כשאת צריכה להיות איתו תחת קורת גג אחת, על תקן של "אנחנו כבר לא ביחד והוא ממשיך הלאה", זה מתכון לכאב לב יומיומי וצרות אחרות.
אין לי ספק שבבוא הזמן תמצאי את האהבה שלך, האחת המתאימה, מישהו שישמח לצעוד איתך את הצעד הזה קדימה לעבר עתיד משותף ומשפחה.
בינתיים, תתרכזי בהחלמה, תעסיקי את עצמך ותעשי לך תוכניות לקראת המעבר למגורים לבד.
מחזקת אותך ויודעת שעם כל הקושי, תצאי מזה מחוזקת ובמבט לאחור תדעי שהפרידה הזו היא הדבר הכי נכון לעשות וזה פותח בפניך דלתות לעתיד טוב יותר ומאושר יותר.
תודה מותק!
מקווה שאכן ארגיש שלמה.
מאחלת אותו הדבר גם לך.
אכן קשה מנשוא.
נדמה לי שהקושי הגדול עוד לפני.
אוף, כוסאמק.
תהיי חזקה.
-קשה, אני יודעת-
מחבקת אותך!
הזמן יעשה את שלו
תרגישי שלמה בתוכך
לולה מור.
תודה מותק.
מעריכה את זה מאוד.
יכולה להציע לספור איתך עד 1000 כשתרגישי שהנה זה עולה ומתחיל לתת אותותיו...
וחיבוק.
ואוזן קשבת.
ומלאי בלתי מוגבל של טישו אלוורה.
תודה!
אני יודעת ואכן אעשה זאת.
חיבוק גדול ואוהב.
קשה לפרק בית וזוגיות וקשה להיפרד מילד, גם אם כל האחרים נשארים.
כשקשה - את תמיד מוזמנת אלינו - לפנק מאות משופמים ולקבל מהם הרבה הרבה אהבה......
תודה.
הילדים הם אכן החלק הקשה...
מתחלקים ביננו- ארבעה אצלי ואחד אצלו.
תודה מותק!
יודעת שכל מה שאת כותבת נכון ומחכה שזה יקרה.
אבל מה עם חמשת הילדים ?
תהיי חזקה והמון הצלחה ואושר בהמשך.
איולה מתוקה כל הכבוד לך על החוזק שיש לך ואני יודעת שקשה לך מאוד בפנים
את יודעת המשפט הידוע - הזמן יעשה את שלו ודלת נסגרת דלת נפתחת.
מחזקת אותך בחיבוק גדול ובאהבה, ואגב אני בטוחה שהחתולים תומכים בך *
את מקסימה אמיתית.
תודה על האכפתיות.
באמת שאני סופרת עד 100 לפני שאני כותבת או מדברת איתו עלינו. פשוט קשה לי לקלוט ותמיד יש עוד משהו שנזכרתי ששכחתי לומר.
אולי אני צריכה לספור עד 1000.
ורציתי להגיד שאני מצטערת על כל זה ..
באמת שאני .
קחי את הזמן ..
תבכי תצרחי תעשי כל מה שאת צריכה ,
אבל אם את יכולה תתני לו ללכת ..
ותנשמי כמה שיותר לפני שאת כותבת לו עוד דבר
והעתיד , העתיד יבוא , לאט לאט , והוא יחזור להיות שוב מרגש ומעניין
ומלא באהבות וחדשות טובות ונעימות...
את רק צריכה מעט זמן . זה הכל .
ואולי אפילו קצת יותר ממעט ..
היה נחמד לקפוץ..
תודה.
נחמד שקפצת.
תודה מותק!
ממש לא הפקר, ודווקא הוא יוצא מגדרו בנסיון להקל ולעשות את הדבר הנכון.
הבעיה היא שהסיטואציה סוחטת רגשית.
כן... נגמר לו ונגמר לנו.
הוא משוחרר כבר חודש, לא מחזיקה אפאחד בכח.
תודה על תגובתך.
שולחת לך חיבוק גדול!!
אני פה!
אכן.
והרצון שלך הפקר?
נגמר לו ......
שחררי אותו והיי אצילית , אל תנסי לסחוט ממנו כלום מבחינה רגשית הוא כבר לא שם .
בהצלחה , זה הרבה יותר קל ממה שניראה
וזה בכלל לא מכוער.
הלוואי וזה היה מכוער, אולי אז היה יותר קל...
תודה.
לא הבנתי למה זה מכוער.
"רצונו של אדם כבודו."
לא?
מתארת לעצמי שלא זו התגובה שחשבת עליה אבל, זה מכוער מאד מה שהוא עשה.
בהצלחה - כי כלום לא קל.