שני שירי הילטון אשטויותתתמודע זיגמונד שום דבר לא יחסי אלברט אנחנו ילדי המאה ה- 21. דקה לפני הפיצוץ הבא כאוס חיצוני נושק לפנימי מטאפורה שחוקה מתרעננת בצבעים רכים בסיום כאילו אופטימי. מוכרח להיות לזה מובן!! ב- לובי של מלון הילטון בלילה כולם ישנים התודעה הקולקטיבית של העולם כולו נשאבת לדמויות הזויות שאחת מהן זה אני הכותב . כן, אני הוא הילד שיחד עם אמו המתה שכח את הדרך הביתה ובוחר לישון על הכורסא המפוארת בבית הנתיבות של העולם . לובי ענק שבולע כל מצוקה אנושית כאלו הכל לא היה רק טריפ מקרי..... |
אמיר איש אברהם
בתגובה על עידן המשורר
ליריK
בתגובה על קרקס הבדידות הגדולה
ואחרי ככלות הכל
בתגובה על ))
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שלום דוד,
תודה על השירים, ועל המחשבות שהם מעוררים.
דרור
אבדנו את הבית
אמא מתה
ואנחנו הזויים ???
כמו שאני מבינה את המציאות
הבית בתוכינו
גם אמא
ובכוחינו להתכוונן, וללכת קדימה
בתוך העולם המופלא כמו עליסה....
או לפחות כמו הנסיך הקטן.
תודה לך עוררת
בי תחושות שלפעמים מתוך נוחות מגיעים אלו הלא הנוחים
טוב להיזכר בהם
זה מחדד אותנו.