גברת ציפורה נחמני ישבה במשרדה שבמשרד התוחלות ועישנה בריכוז את סיגריית הגולואז היומית שלה כשהטלפון שעל שולחנה טרטר בקול חרוך.
"ווי?" אמרה לתוך הפומית. "או, בונז'ור מה פטיט אמי!" אורו פניה. "קומנסאבה מה שרי?"

בעבר השני היתה גונק.

"קומסי קומסה," תיארה גונק את מצבה ועדכנה את גב' נחמני בהתפתחויות האחרונות בינה לבין דרור. נותרו שבועיים בלבד עד לתאריך שבו התכוון דרור, במחווה של הקרבה אישית, לעבור את הגבול לארץ אויב כמחאה על כינונם של "קביעות גיאוגרפיות שרירותיות ומיותרות" כפי שכינה את גבולות המדינה, וכאקט הקורא ל"עולם ללא גבולות". הוא קיווה שיהיה למעשהו הד תקשורתי בעולם כולו. המעשה תוכנן לכבוד יום ההולדת המאה של מורהו הרוחני, האנרכיסט המפורסם הימלפרב, בשבעה עשר באוגוסט.

גב' נחמני היתה, כידוע, הממונה על ארכיב האידיאולוגיות שנס ליחן, ולכן היתה האדם המתאים ביותר לעזור לגונק לנסות ולעצור את דרור מלבצע את תכניתו המטורפת.

"גב' נחמני. חיפשתי את הימלפרב והספר שלו באינטרנט ולא מצאתי שום דבר. יש לי רק את תאריך הלידה שלו ותאריך הוצאת הספר עם ציון שהוא נדפס בתל אביב."

גב' נחמני רשמה לפניה ואמרה: "אני אחפש בתיקיות שלי, מה שרי. אם הוא היה אנרכיסט הוא בטח לא נרשם מרצונו, אבל לנו היה מעקב שוטף אחרי טיפוסים אנטי חברתיים עוד הרבה מלפני קום המדינה. יש פה אצלי חומר מאז עלייה שנייה, אני מאמינה. אל תדאגי. או רבואר."