בתים הרוסים על ערש יומי

תילי תילים ועיים

של שנים מופקרות

לא היו שם רחמים

גנים מטופחים בפרחי קיץ

ריחם המשכר את מוחות המקבילים

שתופשים לאט

את אי הידיעה

ואין קו אחד מחבר

בין מוח לרגש

בין מילים למחשבה

בין מציאות לאכזבה

בין שורה לשיר

בין שני מוחות

רוחות הערב

נוטשות את האביב

יסמין מאיים בריחו החריף לבכות

על הגדר

בחצר הישנה

בבית הרוס

פטמות ליבי

רטטו בחשק נושן וסקרן

לגעת בימים ההם

כמו עלים שמורים

בספר שירים ישן

לשמר את מה שהיה

כמו נעליים ישנות שזרוקות בכניסה.