כי אי אפשר. אנחנו מתגעגעים.
לתמימות, להתרגשות, לחמימות,
לבגין וליצחק נבון, אפילו לרייגן וננסי, אפילו ל "רק הליכוד יכול"...
לערוץ האחד והיחיד בטלוויזיה, לטלפון עם החוגה, למעריב לנוער, לקרובים קרובים ולזהו זה, לשושלת ולדאלאס, לשלושים ומשהו, לפרקליטי אל. איי, למי הבוס, לאלף, לחבובוטף, לדרדסים, לקטקטים, לפרפר נחמד, לשמיניות באוויר, לדליק ולטוליפ, לדורון נשר ול- שישאר בינינו, ללהיט בראש, לחדש חדיש ומחודש, לשוש עטרי והלמבאדה, לעפרה חזה, לירדנה ארזי ולריטה של ימי התום, ללהקת מנגו, לחום יולי אוגוסט של שלמה ארצי, לפנים ושמות של דני רובס, לסרטים בחינת בגרות ובלוז לחופש הגדול, לרבקה מיכאלי וסיבה למסיבה לנחמן שי ומלחמת המפרץ (טוב, שנת 91' זה היה עדיין שנות השמונים...)
לשוקו עם הלחמניה מהמכולת, (מזל לפחות שלסופגנייה נשאר היום אותו הטעם בדיוק),
להליכה בחולות לבית הספר, לפני שכוסה הכל במלט ואספלט, לשעור ספרות בבית הספר עם עמיחי ו"אלוהים מרחם על ילדי הגן"
לחברים, לכל החברים, ולכל האנשים ולשכנים, ולשכונה עם המדרגות, בלי המעלית והאינטרקום המקולקל,
מתגעגעים אולי
לאנשים
שהיו פעם
יותר
בני
אדם...
(השיר "שוב בתמונה"- 85' לערך- מילים: עתונאי אלמוני בשם יאיר לפיד, לחן: מוסיקאי אלמוני בשם רמי קלינשטיין, שקיבלו את ההזדמנות הראשונה של חייהם... כבר אפשר להבחין בגאוניות המוסיקלית של קלינשטיין, ויאיר לפיד כהרגלו קליל, חביב וחכם. רק את המעבד המוסיקלי שעשה עבודה מדהימה ומעולה לא מצאתי... מי זה?)
מתגעגעת.....
כי איך חלפו להן ככה עשרים שנה?.... |
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עם אלפאוויל וווווווואם, כלומר ג'ורג' מייקל והשני, ולא לשכוח לדרג למצעד הלועזי בהגשת ריבי גדות.
אפשר גם עם מייקל וליונל - ווי אר דה וורלד, ווי אר דה צ'ילדרן... אחחחח, אני חייב לחזור ללמוד לבגרות. בלילה לא יהיה לי זמן - המונדיאל במכסיקו, אתם יודעים.
מה פתאום!!!
איך נעביר בלעדיהם את ההפסקות בבית ספר??!!
אם אפשר, לשנות השמונים שלפני מודרן טוקינג.
הנה הם ערן,
וגם כמובן נזכיר את אי. טי, ריקוד מושחת, תהילה, THE A TEAM
בית קטן בערבה...
זו הייתה תמימות במובן הכל כך חיובי- אלו היו שנים של יופי, של נשמה, של תוכן- ולא היה כלום- לא כבלים, לא אינטרנט, לא סלולאריים,
(היה פקמאן! והמשחק הזה עם הקינג קונג.... וחמש אבנים, וגוגואים וקלאס)
לעומת היום....
הרבה מהנשמה אבדה... ובכל תחום....
וייייי
גמני רוצה!
ל א ל ת ר !
שנות השמונים היו כל כך מתוקות.
איך פגעת בול, הזכרת את כל הדברים האלה של אז, שעושים חשק לחזור בזמן! (איפה דאג וטוני כשצריכים אותם??!?)
אחח התמימות של אז...
תודה, חברים!
מתגעגעים גם
לבית של פיסטוק,
לטלטקסט...
לתשדירי השירות...
למסיבות בית הספר, סמנטה פוקס וטאץ' מי....
למנהרת הזמן, לקובי מידן ורואים שש שש...
טוב, גם לספרים של דניאל סטיל וגם ל"קופסא שחורה" של עמוס עוז...
לאלתר!
לאלתר !