| אז מה זאת מוזיקה? הקשיבו ליצירה הראשונה. על מה חשבתם? אני מניח שחשבתם על: בוקרים,סוסים, המערב הפרוע, אני יודע שילדים בדרך כלל יסכימו איתכם על התיאור הזה הם יגידו :"זה הפרש הבודד" ובכן צר לי לאכזב אותכם, אבל זו ממש אינו הפרש הבודד. אלו הם צלילים. מי במול ופה דיאז.
אתם מבינים.
לא משנה כמה פעמים אנשים יספרו לכם סיפורים על משמעותה של מוסיקה.
תשכחו אותם.
סיפורים אינם מה שהמוסיקה מביעה. מוסיקה היא לא על אף סיפור. מוסיקה היא פשוט מוסיקה. היא צלילים. צלילים וקולות שמונחים יחד בצורה כזאת שמסבה לנו עונג להקשיב להם, וכשאנחנו שואלים "מה המשמעות של היצירה המוסיקלית הנ"ל?" אנחנו שואלים שאלה קשה שאי אפשר לענות עליה. שאלה יותר טובה יותר היא אולי "אילו רעיונות היא מעלה בי?" או "אילו רגשות היא מעלה בי?"בדיוק כמו מילים כשאתה שומע את המילים אתה מקבל רעינות מהם. אם אומר "אאוץ', שרפתי את האצבע". אתם מקבלים את הרעיון ששרפתי את האצבע, שזה כואב, שעשוי לכאוב לי כשאנגן פסנתר, או לדמיין קול צעקה, המון רעיונות שהמילים מעלות בכם. אבל אם אנגן כמה צלילים על הפסנתר. התוים לא מצביעים בהכרח על שום רעיון, הם לא על אצבע שנכוותה, או על חלליות או טילים או על כלום.אם כך, מה הם מביעים?
הם מביעים מוסיקה
הקשיבו ליצירה השניה
או היצירה של בטהובן.
על מה היצירות ההן?
הן על כלום.
אף אחת מהן היא לא סיפור. אבל...
כיף להקשיב להן, ואפשר לשאול למה כיף להקשיב להן? זהו חלק מטבעו של האדם להקשיב למוסיקה. אתם מבינים, צלילים הם לא כמו מילים בכלל. כשאומרים "טיל" מיד עולה תמונה, אבל כשמנגנים צליל, צליל אחד בלבד- אין לו שום משמעות. זהו סתם פה דיאז או סי במול. צליל זה כל מה שהוא גבוה נמוך חזק יותר או חלש יותר הוא יכול להיות מאוד שונה כש: מנגנים אותו על פסנתר שרים אותו מנגנים אותו על אבוב מנגנים אותו על קסילופון מנגנים אותו על טרומבון אותו צליל ובכל זאת צליל כל כך שונה.
אז מה היא מוסיקה?
היא צירוף של צלילים בתבנית מסוימת על פי תכנון מסויים. לאיש שמתכנן אותה קוראים מלחין – לא משנה אם קוראים לו באך או יוני רכטר, הוא עדיין המלחין. והתוכנית שלו הוא להניח צלילים וקצבים של כלים שונים או קולות ביחד בדרך כזאת שמה שמתקבל הוא משהו מרגש או מסעיר או כיפי או נוגע או מעניין או כולם ביחד. לזה קוראים מוסיקה ויש לה "משמעות מוסיקלית" זה לא אומר שיש שם סיפור או תמונה או שום דבר כמו זה. כמובן שאם יש סיפור מחובר למוסיקה, זה בסדר, לפעמים זה טוב, זה נותן משמעות נוספת למוסיקה, אבל חשוב להבין שזאת רק תוספת – תזכרו את זה. זו אינה משמעותה של מוסיקה, זה לא הסיפור. זוכרים את היצירה ששמענו בהתחלה? זאת מהמערב הפרוע, ובכן, היא לא יכולה להיות על המערב הפרוע מסיבה פשוטה אחת. היא נכתבה על ידי בחור שלא שמע מעולם על המערב הפרוע – איטלקי בשם רוסיני. אנחנו חושבים שמשמעותה של המוסיקה שלו היא סוסים ובוקרים והמערב הפרוע בגלל שחונכנו ככה על ידי סרטים ותוכניות טלויזיה, אבל רוסיני באמת כתב את היצירה כפתיחה לאופרה שנקראת "ווויליאם טל" שהיא על אנשים בשוויץ (שהינה רחוקה למדי מהמערב הפרוע) אם כך אולי המוסיקה היא על ויליאם טל ועל האנשים בשוויץ?
לא! היא איננה על ויליאם טל או על בוקרים או על נופים או רקטות או על שום דבר. אם כך מה גורם לה להיות מסעירה?
ובכן, יש המון סיבות, אבל כולן סיבות מ ו ז י ק ל י ו ת. למשל הקצב שהוא כמו הקצב של סוסים דוהרים או הצליל של כלי ההקשה כמו תופים בקרב. אבל זה לא אומר שהמוסיקה היא על סוסים או קרבות. המשמעות היא רק הריגוש שבקצב. סיבה נוספת שהיא מסעירה היא הלחן. כזה שהוא קליט ומסעיר את הדם היא מתחילה בפרזה שעולה כלפי מעלה ועונה בפרזה שיורדת. זה כמו שאלה ותשובה, או אולי כמו ויכוח בו האדם השני זוכה תנסו ותראו.
מסעיר הלא כן? זה הכל על ריגוש והנצחון של הטיעון זה גורם לכם להרגיש טוב. אבל יש עוד הרבה סיבות למה המוסיקה מסעירה. לדוגמא האופן בו היא מנוגנת, הכלים המנגנים אותה, חצוצרות בהתחלה או הכינורות שמשתמשים בקשת שלהם בצורה קפיצית וכשכולם ביחד...זה נשמע כמו דהרת סוסים.אם כך מוסיקה היא מסעירה כי היא נכתבה כמסעירה, מסיבות מ ו ס י ק ל י ו ת ולא משום סיבה אחרת. אם כך למה מלחינים נותנים שמות ליצירות? למה לא לרשום רק יצירות שנקראות סימפוניה או שלישיה או יצירה מספר 50 או 12 או משהו אחר?ובכן, מדי פעם אומן מגורה לכתוב מוסיקה מסיבות חיצוניות, משהו שקרא, משהו שראה משהו שקרה לו. אני מניח שהרגשתם פעם שרציתם לרקוד או לשיר כי משהו קרא לכם שגרם לכם לרצות לרקוד או לשיר או להביע את רגשותיכם באופן כלשהו. ובכן משהו דומה קורה למלחין.זה יכול להיות משהו רגשי ויכול להיות אירוע שגורם לו לכתוב, או אירוע שיש לכתוב אליו, זה אזשהו כוח חיצוני שמניע את הכתיבה.אבל חשוב לזכור...הוא חיצוני, הוא סימן שעוזר למוסיקה, ומסייע לה אבל הוא עדיין חיצוני למוסיקה....
המשך יבוא.......
(מתוך סדרת קונצרטים לאנשים הצעירים – ליאונרד ברנשטיין 1958)
|