בלוג זה נפתח בערב של בכי, בו שוב עלתה והפריעה הבדידות.

באותו ערב שוב חזרו מחשבות ההתאבדות שחשבתי שנעלמו לבלי שוב.

היום, מספר שבועות לאחר פתיחת הבלוג אני חייב להודות להרבה מגיבות ומגיבים, כל התגובות עוררו בי הרבה מחשבות.

לא שהכל הסתדר. אבל אני מרגיש הרבה יותר טוב. נראה שבטחוני העצמי מתחיל לחזור אלי.

בנתיים מוקדם מדי לצאת לדייטים אם כי נראה לי שבקרוב אפשר יהיה לחדש את הדייטים וכולי תקווה שעכשיו זה יהיה אחרת.

בלוג זה בנתיים ישאר כאן ומדי פעם עוד אוסיף לו פוסטים. אני נהנה מאד מעצם הכתיבה והאנונימיות הזו מאפשרת לי לכתוב את נקודות המבט השונות לחלוטין שלי.

חלק אלו רק נקודות מבט שונות וחלק ממש דברים באישיות שלי שאולי פעם ישתנו.

נושא הזהות המינית הוא כנראה נקודה שצריך לעבוד עליה, אני מרגיש נחות בתור גבר, מדי פעם אפילו מתבייש בזה. כתבתי על זה בעבר יחסית בקיצור. יתכן שצריך להרחיב בנושא. אחרי הכל עצם הניסוח של דברים עוזר לי לחשוב ולפעמים גם להגיע לפתרונות.

אי הרצון שלי בילדים והיחס שלי לנושא, הוא נקודת מבט שונה לחלוטין שאכן מדי פעם מפריעה לי ביחסי זוגיות. כאן אני לא יודע אם אשתנה אבל כמו בהכל. אני פתוח להקשיב ולחשוב. 

אני מאמין שכל דבר ניתן לשינוי. אם לא הייתי מאמין בכך, לא הייתי פותח את הבלוג.

יש לי עוד הרבה נקודות מבט שונות על דברים מקובלים. אולי עוד אכתוב עליהן בעתיד.