כל אחד מאתנו נתקל כבר בעבר בכלב פחדן. כלב שחושש מבני אדם, שמסרב לשחק עם כלבים. שהכול מפחיד אותו וזנבו בין רגליו מרגע בו הוא מתעורר ועד הרגע בו הוא שב ונרדם. "הכלב בטראומה משום עברו הרחוק" נוטים לפרש בני אדם אשר נתקלים בו. "סובל מהתעללות", יש שמוסיפים. "מסכן, כלב מוכה" קובעים בפסקנות. פחדנות אינה תוצאה של חוויות רעות. המציאות, כעקרון, אינה עשויה להפוך שום כלב לפחדן לכל חייו. עם זאת, כלבים פחדנים הם אכן בטראומה בדרך כלל, אולם זאת לא משום חוויה טראומטית אותה חוו בעברם אלא דווקא משום חוויות אשר נחסכו מהם. חוויות מסוימות בהחלט. אם קיים דיון על כלבים שהוא דחוף במיוחד, הרי זה הדיון של היום. אומנם הדיון עשוי להיות מעשי רק עבור מגדלי גורים צעירים, אולם לרובנו עדיין מצפים גורי כלבים בעתידנו. מומלץ אפוא לכל חובב כלבים לא להתעלם מהמסקנה אשר בסוף דיון זה. אומנם כשכלב נולד, הוא מצויד במערכת של מושגים כלביים אשר אמורים להרכיב את התנהגותו ולבנותה, אולם אף על פי כן, הניסיון והחוויות הן תנאי להתפתחות נאותה. יתרה מכך, הנושא דחוף. את החוויות על הכלב לחוות בעודו צעיר. אם גורלו מונע ממנו את שנדרש ממנו לחוות בשלב ההתחלתי של חייו, מתקלקלת התנהגותו ללא תקנה. המדובר בכלל פסיכולוגי אשר תקפותו נוגעת לכל בעלי החיים המורמים משרצים וחרקים. מיד כשחושיו של בעל החיים נפקחים, עליו לחוות ריאליזם. עליו לחוות את המציאות שאליה, ביולוגית, הוא מוכן. בידוד חברתי או מציאות של מבנה סגור בלבד, תנאים כאלה לבעלי חיים בתחילת חייהם- בשלב בו נפקחים חושיהם ובשלב שאחריו, יגרמו נזק בלתי הפיך להתפתחותו של סוס, של עכבר, של פיל, של חתול ושל כלב. ככל הנראה, גם אדם (תינוק) לא יתפתח כראוי בתנאים אלו. החוויות אותן על כלב צעיר לחוות הן מינימאליות, אף על פי כן, מחסור מוחלט בהן הוא הרה אסון עבורו. ראשית, עליו לחוות נוכחות של גורים כמוהו. חוויה זו הוא חווה כמובן בתקופת ינקותו. עם זאת, כלבים שהופרדו מאחיהם בגיל צעיר מדי, צועדים את הצעד הראשון בחייהם ברגל הלא נכונה. גיל 50-60 ימים, זה הגיל הנכון להתנתקות הגורים מאמם ומאחיהם. באשר ליצור האנושי, על הגורים הצעירים ללמדו עוד בטרם התנתקו מאמם. האפשרות שיד תושט לעברם, שרגליים אנושיות יצעדו היישר אליהם, שעיני בני אדם ינעצו בדיוק בהם, את זאת עליהם לחוות כבר בגיל צעיר מאוד, עשרים או שלושים יום לכל היותר. כמו כן, על הכלב לחוש בעצמו את קצב החיים. עליו להימצא ולו מעט במרחב הפתוח, לחוות רעשים, מצבים משתנים, חושך, אור, תנועה, כאב, סיפוק ומצוקה. עליו לחוות פחד וללמוד שפחדו מיותר. אם תמנע ממנו אחת מכל אלה, נאמר עד גיל ארבעה חודשים, אין סיכוי שיגדל להיות כלב נורמאלי. אי נורמאליות זו באה לידי ביטוי כמעט תמיד באותו אופן- במראה מפוחד, בהימנעות גורפת, בהיסטריה תמידית ובחוסר יכולת להסתגל למצבים משתנים ולמצבים בלתי מוכרים. העולם, "לדעתו", הוא מקום מסוכן, כך יהיה לעד! לתכונת הפחדנות כמה וכמה הגדרות מדויקות. אחת המוצלחות שבהן היא: כמות הזמן וההתנסויות הדרושות על מנת לשכוח חוויות לא נעימות, הקשיים שיש להתנהגות לשוב לקדמותה. כאשר אנו מביטים בכלב פחדן, ניתן בהחלט לקבוע אם פחדנותו היא נתון אתו נולד, או נתון שהתפתח בו משום מחסור בחוויות בתקופת היותו גור. ההבדל הבולט ביניהם הוא שלפחדן אשר נולד להיות פחדן, יש סיבות לפחד. גירויים מסוימים מפחידים אותו משום ניסיונו עמם והוא זקוק לזמן ולחוויות מתקנות כדי לשוב להיות חסר פחד. לא זה מצבו של חסר החוויות. גם הוא מפחד אולם פחדיו אינם תוצאה של ניסיונו אלא של חוסר יכולתו להסתגל למצבים לא מוכרים, ושל חוסר יכולתו להפנים את האירועים ולהופכם מלא מוכרים למוכרים. זמן, חוויות מתקנות, אלה לא יועילו ולא יעקרו את פחדיו. לשם דוגמה, נתבונן בכלב צעיר אשר ניצב על המדרכה בעת שאוטובוס גדול חולף בנסיעה מהירה בסמוך אליו. יהיה זה אך טבעי שייבהל, שייסוג לאחור, שיתכופף, שייכנס זנבו וישפיל אוזניו. מעולם הרי לא נאמר לו שמדרכה אינה דרכם של אוטובוסים. עם זאת, די באוטובוסים בודדים כדי שיחדל להתייחס אליהם- מנפלאותיה של היכולת להסתגל. לצורך הסבר, נתבונן עתה בכלב אחר הניצב גם הוא על המדרכה בעת שאוטובוס חולף שם בנסיעה. נאמר שהכלב הזה נדרס אתמול, נחבט כהוגן. לא נפצע אך נשמתו פרחה מרוב בהלה. "לדעתו", מפלצת התנפלה עליו. ברור שפחדו עתה, בעת שהאוטובוס חולף לידו, גדול ורב. עם זאת, האוטובוסים החולפים בזה אחר זה בסמוך אליו פועלים לטובתו. התנהגותו מתוקנת על ידי האוטובוסים והמכוניות החולפות בכלל. עשרים אולי חמישים אוטובוסים אולי מאה (עניין של אומץ לב), ולא תוכל להבחין עוד בחוויה הקשה שחווה. גם תהליך זה נובע מכוחה המרפא של יכולת ההסתגלות. עתה נביט באומלל האמיתי. נתבונן בחסר החוויות אשר אין ביכולתו להתרפא. גם בו נביט בעת שאוטובוס חולף לידו בנסיעה. גם הוא נבהל, גם הוא נסוג לאחור, מכנס זנב ומשפיל אוזניים. הפחדים נטועים בו אף שמעולם לא נפגע ממכונית נוסעת. זהו פחדו הראשוני. העניין הוא אי יכולתו להתגבר על פחד ראשוני זה. אוטובוסים חולפים לא מתקנים את התנהגותו. שוב ושוב, זוהי "מפלצת שמתנפלת דווקא עליו". עתידו, מן הסתם, אינו כה מאושר. כמובן שהנושא כאן אינו אוטובוסים חולפים. העניין הוא כלבים שלא ניתן לעקור מהם את פחדיהם. כלבים אלה יסתתרו תחת המיטה בעת שזרים נכנסים לביתם, לא משום שזר הכה אותם בעבר. לו זו הייתה סיבתם, היו כבר למדים שזרים, על פי רוב, אינם מפלצות. כלבים אלה עלולים גם להימנע ממגע עם כלבים אחרים. אפילו שקית מתעופפת ברוח תגרום להם להיסטריה. שקית מעופפת היא אכן מאיימת בעת שהיא אינה מוכרת, העניין הוא אי היכולת להפכה למוכרת. יתרה מכך. המצב ההיסטרי התמידי בו הם מצויים מונע מהם לפתח חששות נורמאליים והימנעויות טבעיות כפי שמצופה מכלב. עיניהם מתרוצצות מצד לצד, גופם מספר על היסטריה ולא יותר, מאומה לא נקלט בזיכרונם. חייהם של חסרי החוויות בגיל צעיר, הם חיים מרים.
לפני זמן לא רב ביקרתי בביתם של זוג צעירים אשר מגדלים כלבה, "תותי" שמה. בעת הביקור היה גילה של הכלבה תשעה חודשים. בבעיה כמו של תותי כבר פגשתי בהרבה מקרים בחיי! בשניות הראשונות לביקור נדמה היה שתותי ביישנית. כך אני מגדיר כלבים שנמנעים מרחרוחי סקרנות גם כשהמפגש בתוך ביתם. אבחנתי השתנתה תוך שניות. ישבתי על הכורסה אך תותי הייתה בהיסטריה. עובדה זו ניכרה בעיניה הבולטות. לפתע... היא קמה מרבצה וחצתה את החדר בריצה. למרות פחדיה הכלבה ממש נתקלה ברגליי!! "תותי מטיילת ברחוב?" שאלתי ללא היסוס. "לא" השיב לי אדונה, "תותי לא אוהבת להיות ברחוב" הוא אמר. כבר בשלב זה ידעתי כיצד הולכת להיראות השעה הקרובה. רתמנו את תותי לחגורה, שאותה לא הכירה, ויצאנו לחדר המדרגות. ידעתי שתותי עומדת לחוות חוויה שלא תנעם לה. התנועה בחדר המדרגות התנהלה בקושי רב. תותי נלחמה על חייה. היא צרחה, נתלתה על החגורה, הסתובבה באוויר וטיפסה על גבי. לשונה הכחילה, עיניה כמעט יצאו מחוריהן, דם זב מחניכיה. לא הייתה ברירה אלא לשאת את תותי על הידיים. בסופו של המאבק הגענו אל הכניסה לבית. הנחנו את תותי על הקרקע וחיכינו להירגעות. במשך חמש דקות נדמה היה שהרגיעה לא תגיע. תותי התפלשה והתגלגלה על הקרקע כאילו היא נאבקת במפלצת. גופה התקשה, ידיה נפרשו לצדדים, ציפורניה נשלפו בניסיון לאחוז באספלט. לאחר חמש דקות נגמר לתותי האוויר. היא עצרה את מלחמתה והתפנתה לשים לב לנעשה סביבה. עלים שריחפו ברוח הנעימה נדמו לתותי כדינוזאורים מעופפים. אנשים שעברו בדיוק ברחוב הזכירו לה שדים, מכוניות, אפילו אלה החונות במקומן, נראו לה מפלצות. אוטובוס שחלף ברחוב גרם לכלבה לנעוץ את ציפורניה במדרכה. עכשיו גם כריות אצבעותיה דממו. לתותי, היה זה אימון. איש עוד לא דרש ממנה לטייל ברחובות, לרחרח, ליהנות מהרחוב... סתם כך, רק לרבוץ דקות ספורות בכניסה לבית. "אומנם תותי כבר עברה את הגיל שבו ניתן להשיבה אל מסלול הנורמאליות, עם זאת, גם היא מסוגלת להשתפר." זה מה שאמרתי לאדונה. הזמן שנדרש להבראתה הוא אינסופי.
אתה רוצה כלב טוב? כלב רגיל? זכור את תותי. יש לשקוד על התפתחותו של כלב צעיר. ראוי להשקיע בהתפתחות זו תשומת לב. התפתחות של כלב מתחילה כבר ביום בו הוא פוקח את עיניו לראשונה- עשרים יום. יש להביא בחשבון שהתפתחות זו עושה את עיקר דרכה עד גיל ארבעה חודשים, בערך. המחסור בחוויות בגיל זה יוצר מופרעות וודאית. ההפרעה אשר עלולה להשתרש בהתנהגותו עשויה להיות קלה ומורגשת אך בקושי, אך היא עלולה גם להפכו לבעל חיים אומלל שהקשר בינו לבין כלב הוא מראהו בלבד. התנהגותו של כלב אשר היה כלוא בכל תקופת גורותו, נאמר שגילו שמונה חודשים ועדיין לא ראה מימיו את מראה השמיים, תתעוות עד כדי כך שתתקשה לומר בביטחון שהוא כלב. אל תחסוך חוויות מגור כלבים. הכר לו את העולם. קח אותו אתך, לרחוב, למרכז, לגן השעשועים, ליער, לחוף הים. הפגש אותו עם כלבים, עם חתולים, עם אוטובוסים, עם זרים ועם שקיות מעופפות ברוח. הנח לו לפחד ואפשר לו להתגבר על פחדיו בעצמו. עליו ללמוד כיצד התנהגותו שלו מפעילה את הסביבה. רק ניסיונו ילמדו זאת. ניסיון בגיל צעיר. זה העניין כולו! מגדל כלב? אין זה דווקא אתה שמפתחו אלא העולם שבו הוא חי. אתה, תפקידך ראשית לא להפריע. אפשר לו להיפגש עם העולם. מציאות רחבה ומגוונת היא חיונית עבורו. למציאות רחבה ובריאה בגיל צעיר ואף בגיל צעיר מאוד, למציאות כזו אין תחליפים! חוויות בגיל צעיר- טוב. חוויות בגיל צעיר מאוד- עוד יותר טוב. אמיץ ומלא בטחון - אין דרך עבורך אשר תבטיח לך כלב כזה. כלב מפותח היטב אשר ממצה את מלוא יכולתו להיות כלב- בהחלט יש. |