ארבע פעמים פעל אולמרט לטובת בעלי ההון והנדל"ניסטים, ונגד הציבור הרחב * בכל ארבע הפעמים הוא נאלץ להיכנע לארגונים הסביבתיים * איך עושים את זה, ואיך אפשר לעזור

אולמרט נחקר על ידי המשטרה על כספים שהוא קיבל שלא כדין, לכאורה. אבל מי חוקר אותו על אוויר מזוהם, נחלים שזורמים בהם שפכים, ומרחבים פתוחים שעוברים לידי בעלי ההון?

שוחד אפשר להחזיר, ופושעים יקבלו את הדין. אבל ערכי טבע שאבדו ומי תהום ש"הועשרו" במתכות כבדות הרבה יותר קשה לשקם.

ארבע פעמים בשנים האחרונות פעל אולמרט באופן שניתן להגדירו כ"תמוה" (בלשון המעטה) - לטובת בעלי ההון והנדל"ניסטים, ונגד הציבור הרחב. החדשות הטובות: בכל ארבעת המקרים, הארגונים הסביבתיים - והציבור הרחב - ניצחו לבסוף.

אופס, טעות

הצעד הראשון שעשה אולמרט מיד לאחר הבחירות האחרונות, כשעדיין שימש רק בתפקיד מ"מ רה"מ, היה אישור עסקת המלח. עסקה זו הייתה אמורה לאפשר בנייה ליד החוף בעתלית ובאילת, ולהעשיר את חוכרי הקרקע, משפחת דנקנר, בעשרות מיליוני דולרים, על-חשבון הציבור הרחב.

אולמרט חתם על האישור, למרות שמני מזוז אסר עליו לעשות כן, מאחר שאולמרט החזיק אז בתפקיד כפול: הן שר האוצר, והן יו"ר מנהל מקרקעי ישראל. כמה שעות לאחר שחתם, משך אולמרט את חתימתו, והגדיר אותה כ"אי הבנה".

מי שעתרו לבג"ץ נגד העסקה היו "החברה להגנת הטבע" - ו"התנועה לאיכות השלטון". זו לא הייתה הפעם היחידה שבה לחמו הארגונים הסביבתיים כתף אל כתף עם אלה הנלחמים בשחיתות. יש קשר ברור בין קשרי הון ושלטון לבין פגיעה בסביבה.

מענקים למזהמים

שלושה ח"כים (היחיד ביניהם שמכהן גם בכנסת הנוכחית הוא ח"כ איתן כבל) יזמו את חוק התניית מענקים, שעל-פיו מפעלים שמזהמים, או שלא עומדים בחוק שכר מינימום, לא יקבלו מענקים מהמדינה. אולמרט התנגד לחוק, עשה הכל כדי לקבור אותו, וגם לאחר שהחוק התקבל הוא לא בוצע בפועל במשך זמן רב.

מאבק תקיף של "מגמה ירוקה", שכלל פרסום כתבה ב-Ynet, עצומה ופנייה למבקר המדינה, לשר להגנת הסביבה ולשר התמ"ת הוביל לכך שכיום החוק סופסוף מתבצע.

ירושלים ואפקט בייגלה

"אפקט הבייגלה" הוא תהליך כלכלי-חברתי שלילי, שעבר על ערים רבות בעולם - בעיקר בארה"ב: כל האוכלוסייה החזקה עברה לגור בפרברים שמחוץ לעיר, ובמרכז העיר נותר "חור" של עוני ופשע. הפרבור גורם גם לנזקים סביבתיים רבים, כמו אובדן שטחים פתוחים (כי הבנייה בפרברים היא מפוזרת ובזבזנית בקרקע); עודף שימוש ברכב פרטי (מאחר שלא משתלם לספק תחבורה ציבורית טובה לישובים מרוחקים ומפוזרים); ובזבוז אנרגיה (בתים צמודי קרקע "זוללים" הרבה יותר אנרגיה מבתים בעיר).

זו הייתה הסיבה העיקרית להתנגדות של הארגונים הסביבתיים ל"תכנית ספדי" שהוביל אולמרט לבנייה בהרים ממערב לירושלים, בעוד שקיים די מקום לבניית 45 אלף יחידות דיור בתוך העיר עצמה.

בסופו של דבר, בתום מאבק ארוך ומתוקשר, גבר האינטרס של הציבור הרחב על זה של הנדל"ניסטים, ותכנית ספדי בוטלה.

מי שינה את הפרוטוקול?

פארק איילון הוא ה"ריאה הירוקה" האחרונה של לב המדינה - מרחב פתוח בן 8,000 דונם בין תל-אביב, רמת גן, חולון ואזור.

אולמרט, שכיהן אז כשר האחראי על מנהל מקרקעי ישראל, לחץ במרץ לקדם את התכנית של חברת "הזרע" לבנות 2000 יחידות דיור במקום הפארק. שר הפנים דאז, פורז, דווקא התנגד לכל נגיסה באדמות הפארק. הדרמה הגיעה לשיאה אחרי פגישה בין אולמרט לפורז. לטענת פורז, לאחר הפגישה הוא גילה לתדהמתו בפרוטוקול שלה דברים שכלל לא אמר, ושציירו אותו כתומך בתכנית. הפרשה פורסמה בהרחבה בעיתונות.

בסופו של דבר, המאבק העיקש שהובילו הארגונים הסביבתיים נשא פרי, כאשר אושרה הקמת הפארק, ללא בנייה למגורים בתחומו.

איך עושים את זה

יש בארץ קומץ פעילים מתנדבים, שמשקיעים את עיקר זמנם ומרצם למען הציבור הרחב, בהתנדבות.

לרובנו אין את היכולת או הרצון להשקיע כל כך הרבה - וזה בסדר גמור. העזרה של הציבור הרחב יכולה להתבטא בפעולות פשוטות מאוד: הגעה להפגנה, אחת לכמה חודשים. חתימה על עצומה אלקטרונית. משלוח דוא"ל לח"כ הנכון, ברגע הנכון.

מה אפשר לעשות

* להצטרף לתכנית הסודית למלחמה בשחיתות.

* לקרוא את זה, ולגלות שאפשר לשנות, ועוד איך - ואפילו בכיף!

* להצטרף לפעילות בעבודה שחורה או במגמה ירוקה.

* לשלוח מייל ל- hon.shilton@gmail.com עם המילה "הכנס" בנושא, כדי לקבל מדי כשבועיים עדכון ובקשות עזרה בנושאי הון, שלטון ואיכות הסביבה.