נגישות נכים למקומות ציבוריים, בזכות ולא בחסד - על חוק שיויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

נכה המרותק לכיסא גלגלים מגיע לקופ"ח/מסעדה/פאב/בניין משרדים/סופרמרקט/קניון/מקום עבודה או כל מקום ציבורי אחר, אך כניסתו נמנעת בשל מדרגות בכניסה, ללא שיפוע גישה, או שיש שיפוע, אך השירותים במקום אינם נגישים.

נכים רבים יעידו, כי הם נתקלים במצבים אלו, לפחות שלוש פעמים בשבוע, עד כי לעיתים הם בוחרים להדיר רגליהם ממקומות ציבוריים, בשל אי הנוחות ולעיתים אף הבושה הנגרמת להם ממצבים אלו.

הנגשת מקומות ציבוריים ושירותים ציבוריים, אינה משהו שיש לבקש בחסד, אלא היא זכות שיש לדרוש, ובמידת הצורך להטיל סנקציה משפטית וציבורית על המפר.

חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח - 1998 (להלן: "החוק"), קובע חובה פוזיטיבית להנגיש מקומות ציבוריים, מקומות עבודה ושירותים ציבוריים לאנשים עם מוגבלות. החוק מגדיר מוגבלות באופן רחב, כך שתתפוס הן מגבלה פיזית והן מגבלה נפשית.

"הנגשה" אינה רק הצבת מעלית או שיפוע בכניסה, אלא היא התאמת תנאי המקום, כך שנכה יוכל להשתמש בחופשיות בשירות המוצע במקום הציבורי.

על-פי החוק, בעל או מחזיק מקום ציבורי, שאינו מנגיש עצמו, עובר עבירה פלילית, וצפוי לעונש.

בנוסף, הנפגע רשאי ע"פ חוק, להשתמש בסעדים הבאים: (1) הגשת תביעה אזרחית לפיצויים ע"ס של עד 50,000 ש"ח, רק בשל היעדר הנגישות, ללא שיידרש להוכיח נזק (אם ניתן להוכיח נזק העולה על סכום זה, אז הפיצוי כאמור יעלה על 50,000 ש"ח); (2) הגשת תובענה למתן צו עשה נגד המקום הציבורי ו/או נותן השירות הציבורי ו/או מקום העבודה, אשר יורה לו לבצע הנגשה; (3) לפנות לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

הנה כי כן, החוק נותן לידי ציבור הנכים, כלים רבי עוצמה לדרוש ולאכוף דה פקטו את הנגשתם של המקומות הציבוריים ומקומות העבודה.

אלא מה, למרות שהחוק קיים כבר 10 שנים, לא הצלחתי להעלות בחכתי פסיקה בנושא תביעות להנגשת מקומות ציבוריים. כלומר, למרות שהחוק נותן את כל הכלים, ומעצים את ציבור הנכים לעמוד על זכויותיו, נכים אינם מגישים תביעות נגד מקומות ציבוריים.

כמובן, שהאחריות אינה מוטלת רק על ציבור הנכים, שכן גם לא מצאתי פסקי דין, בהם הוטלו עונשים על הפרת החוק הנ"ל, וכאן יש לבקר את המדינה בנושא היעדר אכיפה פלילית. אך אם ציבור הנכים לא יעמוד על זכויותיו, ברור שגם יתר הציבור לא ידאג לו.

ראוי להוסיף, כי ישנם סייגים המתירים שלא להנגיש מקומות ציבוריים, כגון עלויות בלתי סבירות בביצוע התאמת הנגישות או פגיעה מהותית בשירות. אולם, עסקינן בחריגים, שייתקבלו במקרים קיצוניים בלבד.

תקוותי, כי נכים ובעלי מוגבלויות, אשר יקראו פוסט זה, יחליטו להוביל מאבקים ליצירת נגישות, על-ידי הגשת תביעות משפטיות, כלי אפקטיבי, שיכול בהחלט ליצור הרתעה ושינוי של ממש.

אני יכול להוסיף, כי מנהל הקהילה, מר אברהם רואש, החליט לקחת על עצמו, ולהיות הראשון, אשר יגיש תביעה לאכיפת החוק, ואני שמח לסייע בידו.

אין באמור תחליף לייעוץ משפטי, וכל מקרה ראוי לבחינה לגופו של עניין.