למי שיש אלרגיה לאבק, עדיף לו שלא ינבור בעבר. גב' נחמני התעטשה חליפות כל הבוקר, ועם זאת עלה חיוך של סיפוק על פניה כשהתקשרה לגונק.

"מצאת משהו?" שאלה אותה גונק בטלפון.

"זה היה פִּיס אוֹף קֵייק! או כמו שאומרים אצלנו: טַאר טֶטָאן!" היא החזיקה בידה תיק נייר דק והוציאה מתוכו דף מכתבים כמוש. "לא תנחשי מה מצאתי בתיק שכתוב עליו השם הימלפרב. זה כל כך רומנטי..." היא קרבה את המסמך אל לבה במחווה נרגשת. "באמת לא ציפיתי שיהיה משהו כזה..."

"מה???" קראה גונק מתוחה כמו קפיץ.

"מכתב אהבה. הימלפרב כותב לאמה גולדמן. רק זה."

"מי זאת אמה גולדמן?"

"או לה לה! היא היתה המהפכנית, האנרכיסטית, האתאיסטית, הפמיניסטית והנואמת הכי מבריקה. היא נולדה בקובנה אבל עברה לאמריקה, גרשו אותה לרוסיה, אבל היא הריחה מהר מאוד שהקומוניזם יש לו ריח לא נעים, אז היא נסעה לאנגליה, לצרפת, ובכל מקום היא דיברה מול אלפי אנשים. היא היתה נשואה פעמיים כנראה בשביל הניירות, אבל חוץ מזה היו לה כמה אהבות גדולות. ומה פה מוצאים מהמכתב של הימלפרב? שהיה לו איתה טן-דו איזה לילה ממש ממש סוער בסקוטלנד. אני חושבת שהוא היה אפילו צעיר ממנה אולי בעשרים שנה."

"הימלפרב היה סקוטי?"

"כמו שאני אסקימוסית. הוא נולד בגרמניה ועבר לסקוטלנד לפני המלחמה. הראשונה כמובן. אחרי זה בתחילת שנות השלושים הוא בא לארץ וגר בפתח תקווה. מה שיפה זה שאת המכתב הוא כותב לה קצת לפני שהוא עומד להתחתן עם בחורה ממשפחה של עשירים עם אדמות ופרדסים. רגע לפני שהאנרכיסט-מיליטנט בדרך להיות בורגני טוב, הוא כותב מכתב לאמה..."

"באנגלית?" שאלה גונק.

"כן," ענתה גב' נחמני.

"ומה הוא אומר לה?"

"הנה...." היא מלמלה משהו לעצמה, "הוא מספר לה שהוא הולך להקים משפחה עם ברטה וכותב שהוא לא ישכח את הלילה באדינבורו שהיו ביחד, את הוויכוח כמו אש ניצוצים שהיה להם... אבל כנראה שהם לא רק דיברו... כי הנה... הוא אומר: 'ממך למדתי מה זאת אהבה - אהבה שלא מבקשת כלום!' נו, יפה מאוד. לא?"

"סתם רכילות. יש עוד משהו?"

"אז יש לי רשימה של מי שהיה להם טלפונים באמצע שנות השלושים. לא היו הרבה כל כך. אז מצאתי בפתח תקווה זוג סטפן וברטה הימלפרב. את תופסת עד כאן?"

"כן..." ענתה גונק בהתנשאות קצרת רוח.