0 תגובות   יום ראשון, 10/6/07, 12:32
 ©  כל הזכויות שמורות לדנה גור

כשקשה לנו אנחנו מייפים. ומייפים עוד. ואז זה יפה. אז אנחנו מתפעלים מכמה זה יפה. ואז מתחילים לאסוף. וממשיכים להתפעל מכמה זה יפה. ואז שמים על צוואר. ואז ממשיכים להתפעל מכמה זה יפה. ואז שמים מאחורי ויטרינה. ואז מבריקים כל יום. ואז ממשיכים להתפעל מכמה זה יפה. ואז עונדים על צוואר. ואז ממשיכים להתפעל מכמה זה יפה. ואז שמים בקופסה יפה. ואז ממשיכים להתפעל מכמה זה יפה. וממשיכים להבריק. וממשיכים להתפעל מכמה זה יפה. ואז עושים לכבוד זה תערוכה. ואז מתחילים לסחור. ואז זה מופיע לכולם על צוואר. וכולם מתפעלים מכמה זה יפה על צוואר. ואז יש ויכוח קטן. ואז מישהו נזכר. ושולף. את הסכין. והשני נזכר. ושולף. את הסכין. ויורד דם. וזה לא כל כך יפה. אבל מחזירים לקופסא. כי יש אוסף. וביטחנו את האוסף בהמון כסף. וחבל. 

סכינים אסתטיות.

[ויזואל: שרשרת לבבות שלאט לאט נמעכו עד שהם נראים כמו סכינים] 

כשקשה לנו אנחנו מייפים. ומייפים עוד. ואז זה יפה. אז אנחנו מתפעלים מכמה זה יפה. ואז מתחילים לאסוף. וממשיכים להתפעל מכמה זה יפה. ואז שמים על צוואר. וכולם מתפעלים מכמה זה יפה על צוואר. ואז למישהי כואב. והיא לא יכולה יותר.  והיא שולפת. את סכין הגילוח האסתטי. וחותכת. את הורידים. ויורד דם. וזה לא כל כך יפה. אבל אמא שלה מחזירה לקופסא. כי יש אוסף. וביטחנו את האוסף בהמון כסף. וחבל. 

סכין גילוח אסתטי.

[ויזואל: שרשרת לב]  

כשקשה לנו אנחנו מייפים. ומייפים עוד. ואז זה יפה. אז אנחנו מתפעלים מכמה זה יפה. ואז מתחילים לאסוף. וממשיכים להתפעל מכמה זה יפה. ואז שמים על צוואר. וכולם מתפעלים מכמה זה יפה על צוואר. ואז למישהו כואב. והוא לא יכול יותר. והוא שולף. את החבל האסתטי. וכורך סביב צוואר. ומפרפר. ונדם. וזה לא כל כך יפה. אבל אבא שלו מחזיר לקופסא. כי יש אוסף. וביטחנו את האוסף בהמון כסף. וחבל. 

חבל אסתטי.

[ויזואל: שרשרת חתיכות] 

כשקשה לנו אנחנו מייפים. ומייפים עוד. ואז זה יפה. אז אנחנו מתפעלים מכמה זה יפה. ואז מתחילים לאסוף. וממשיכים להתפעל מכמה זה יפה. ואז שמים על האצבע. וכולם מתפעלים מכמה זה יפה על האצבע. ואז יש ויכוח קטן. ואז מישהו נזכר. ושולף. את האגרופן. ויורד דם. וזה לא כל כך יפה. אבל הוא מחזיר לקופסא. כי יש אוסף. וביטחנו את האוסף בהמון כסף. וחבל. 

אגרופן אסתטי.

[ויזואל: טבעת] 

כשקשה לנו אנחנו מייפים. ומייפים עוד. ואז זה יפה. אז אנחנו מתפעלים מכמה זה יפה. אז אנחנו בונים חומה כדי שלא נראה. כי זה כמו לעצום עיניים. אנחנו ממשיכים לשים ידיים על העיניים והחיים יפים. החיים יפים בתל אביב. היא יושבת בבית קפה. היא מחכה לחברה. חברה שלה מאחרת. היא מדליקה סיגריה. החיים יפים בתל אביב. היא מסתכלת על האצבע שלה. יש לה על האצבע טבעת חדשה לאוסף הטבעות שלי. היא מתפעלת מכמה היא יפה. היא שמה אותה על האצבע. היא ממשיכה להתפעל מכמה היא יפה. ואז יהיה ויכוח קטן. ואז מישהו נזכר. ועוד מישהו נזכר. ושולפים. את הסכינים האסתטית. את סכין הגילוח האסתטית. את החבל האסתטי. את האגרופן האסתטי. ויורד המון דם. אדום. לא אסתטי. אז נבנה חומה אסתטית. ונעצום עיניים. כי זה לא כל כך יפה. ונחזיר לקופסא. כי יש אוסף. וביטחנו את האוסף בהמון כסף. וחבל. 

חומה אסתטית.

[ויזואל: טבעת עם יציקת בטון] 

דרג את התוכן: