בצהריים ביליתי בחדר עריכה וראיתי מספר קטעים ערוכים שהבמאי התלבט אם להכניסם לסרט או לא. עכשיו כשאני חושבת על זה זה קצת מצחיק אותי כי הקטעים האלה בדיוק הם שהובילו אותנו לעשיית הסרט מלכתחילה. הוא התלבט כי הדברים שנאמרו שם בכובד ראש שכזה עת צולמו– הם כבר לא כל כך רלוונטיים רק כמה חודשים לאחר מכן.
אחר כך שוחחתי עם משורר ששאל אותי אם לדעתי גם א-מציאות היא מציאות. מצדי אני יודעת לומר רק כי שבע שכבות של מציאות יוצרות יחד אסקפיזם טהור. (אבל - וזה מבחינתי השוס הגדול – אסקפיזם טהור הוא האמ-אמא של המציאות).
בינתיים לא כל כך הצלחתי לשכנע את וילפרדו פארטו שזה יעיל. הוא בעיקר צוחק עליי. אולי כי מה שיצא לי באיטלקית היה סיפור על זקפה פתאומית באוטובוס.
מה שלך, נלה, נשאר לעשות עם זה, זה לכתוב את שבע שכבות המציאות באופן שעוד מישהו חוץ ממני יוכל להבין על מה לעזאזל את מדברת. ואז אוכל אני לנוח. סוףסוף. באמת.
מי יודע אולי אז אפילו אוכל לתת לאשליה להיות אשליה מספיק זמן בכדי שתהיה מתוקה.
(ואל תגידי לי לעבור לצרפתית כי בשפה הזו אני מבינה רק אהבה וקללות) חוצמזה שאדם טוב במיוחד וחבר טוב במיוחד שלי עזב לפני כמה ימים לאוסטרליה.
|
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
Superbe..Merde Alors ! :-)
אסקפיזם טהור.
והקישור משובח. ביותר.
שכבות שהוסרו -זיקפה באוטובוס שניגמרת באסקפיזם (מוקדם?)
אלונה- התגעגעתי
למה זה שלרוב מה שנכון הוא גם מעציב?אני לא חושבת שהמרצה האורח שהרצה על יעילות פארטו קרא אי פעם שיר כלשהו בעברית אבל הלהט בו דיבר על תורת המשחקים הדביק אותי לתקופת מה באובססיה בלתי מוסברת לפאזלים.
אוף רני. אם הייתי יודעת לכתוב את מה שאני מבינה ואם הייתי מבינה את מה שאני כותבת - שירים כמו וינסנט לא היו נשלחים אליי מאנגליה וממני לאוסטרליה.(תודה. אתה יודע)
לעשות ליומיום דיזולבים בלי קונטרולר של פעם זה ממש ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ואולי דווקא לכן כזה אייאייאיי.
אבל אני אוהבת להחזיק את ההגה בעצמי, גוסטבו. גם כשהוא קשה מאד בסיבובים. חוצמזה, לא לכולם יש מנהרת זמן במכונת כביסה כמו שלך...
(זו מילה יפה: שיליה. אני אשחק אתה קצת בימים הקרובים).
ולפעמים צריבה קטנה בלב התיכון
יכולה להוביל למעשה שישנה קצת את הסובב אותנו.
פארטו מהלימודים בכלכלה? המשוואה שלו תמיד העציבה אותי, בגלל שהיתה כל כך נכונה.
מחכה שתכתבי את שבע השכבות של המציאות.
בתקווה שאבין את הכתוב
השיר הוא מהאהובים עלי:-)
אסקפיזם הוא כלי התחבורה. תבררי היכן תחנת ההתחלה של הנסיעה ואז תראי.
רוב הזמן שאני משקיע בכתיבת סיפור מוקדש לקשיים להיפרד מהשיליה של המשפטים המייסדים של הסיפור. גיליתי שאני מסיים סיפור שמצלצל נכון ואומר היטב, רק כאשר הצלחתי להתגבר על הקושי למחוק את אבן הייסוד. כואב, אבל חייב.
על עוני הוא ידע לדבר פארטו
השפיל אחוזים מיותרים מגופם.
לדבר עם משוררים על המציאות
יכול להסתיים בהצהרת אהבה או
בצריבה קטנה באוזן התיכונה.
מה שרי, יכול להיות שאינטואיטיבית עשיתי הקבלה. הסרט שבעריכה הוא סרט דוקומנטרי כבד בעל גוון פוליטי. השיחה עם המשורר הייתה תוך כדי שהוא עושה קניות בסופר. אחר כך חשבתי המון על הפיגוע האחרון שהיה בירושלים. המחשבות שלי על כך נקטעו כי צג הנייד שלי הציג את המשפט "אני אוהב אותך". זה גרם לי לבכות. וגם לחייך. אחר כך התחשק להכין ריבה כלשהי אבל לא התחשק לי החום שכרוך בזה. וזה גם עזר לי להבין למה אני לא מתכוונת לעשות עוד תואר לימודים וגם לא לנסוע לאוסטרליה. (והכי מפתיע אותי שהתעלמת מפארטו.. :) )
טוב נו כי מקלין מתוק כזה (לפעמים אולי אפילו מדי כמו סירופ). אבל השיר הזה נורא עצוב לי. בכלל יש לי איזו משיכה לא מוסברת לואן גוך מגיל צעיר.)
(במקרה שלך זה בכלל לא מפתיע אותי :) תמסור ד"ש לאיש בפיר המעלית למשל)(זה בסדר הדס. זה הרבה :) )
דווקא מתאים לך לעבור לצרפתית. אני לא חזקה בפילוסופיה, אבל ראיתי הקבלה בין תהליך העריכה לקילוף שכבות המציאות. ואסקפיזם? האין זו מילה גסה לכשעצמה?
כמו גל חום השוטף אל החוף את קצף היום
וינסנט תמיד עושה לי טוב אולי כי כוכבי הלילה הונגוכים משככים את החום
המציאות היחידה שאני מכיר היא זו שאני מרגיש.
לא הבנתי הרבה, אבל התחושה נעימה.