© כל הזכויות שמורות לדנה גור 

אני כל כך רוצה להתחתן. אני כל כך רוצה להתחתן? לא צריך להתחתן. אבל רוצה זוגיות וילדים. רוצה? ככה הם אומרים. הם יודעים מה טוב לי. הם יודעים? אני מתפקדת, אני עובדת לפי הכללים, אבל שום דבר לא קורה. לימדו אותי את כללי החברה, ואני תלמידה מאוד טובה. מאוד.  

החלטתי שאם זה לא מגיע לבד, אני אצור לעצמי טבעת יהלום, אעבוד בשבילה קשה, ובסוף התהליך הסיזיפי, אחרי שאעמוד בכל הכללים והחוקים שהכתיבה לי החברה, הוא יגיע ויציע. אני אכין לעצמי טבעת יהלום. אבל ביהלום שלי הרצפה תחתיי החלה להתנדנד... היהלום שלי עשוי מרשת תעשייתית, חומר גולמי זול. זה מה שיש לו להציע לך, יא מהלכת על שתיים. ועוד איזה שתיים. רזות. את לא באמת רזה. את מתחזה. אבל אני רוצה. נורא רוצה להיות רזה, ואני עובדת בשביל זה קשה, כמו שציפיתם ממני ולימדתם אותי. ואני גם אוטודידקטית. למדתי לבד המון טריקים. הזהב הלבן של הטבעת, הוא בכלל עשוי מאלפקה, מתכת זולה. מי ירצה אותך בכלל? והגודל של הטבעת. מה זה הדבר הזה? עד שהשקעתי כל כך בלהיות רזה והצלחתי... בערך...היית מתה שזה יהיה שווה משהו, שתהיי גאה ללכת עם זה, אם בכלל תצליחי לשאת את המשקל הזה, את העול הזה, את כל מה שהחברה מכתיבה. אבל אני כל כך רוצה לעמוד בכל מה שהחברה מכתיבה לי, בכל הכללים והחוקים. כשאני עובדת מספיק קשה אומרים שאני יפה ושערי חלק וגולש ומקסים, שאני ממש שאפה – "כוסית" בלשונם החדה הצורבת –  וחייכנית, ומצחיקה, ושיש לי את הטייטלים הנכונים...  ואם באמת הצלחתי לעבוד מספיק קשה אז אומרים גם שאני חכמה ונדיבה. אז כדי להשלים את מה שאומרים עליי, שזה מאוד חשוב לי, אני  צריכה שגם לו יהיו את הטייטלים הנכונים. אתה מבינים? מה אני בסך הכל מבקשת? ליישם את החומר הנלמד, לקבל 100 בתעודה. זה הכל. זה הרבה לבקש? איפה תהליך הסטנדרטיזציה אצלי? למה הבובה על חוט לא מתפקדת כמצופה ממנה? אני כל כך רוצה להיות כמוכם. 

שמלת הלא-חתונה שהכנתי לי, ראיתם איזה יפה היא? אז למה החזה כזה מעוות? למה השמלה כל כך מרופטת ובלויה? האם עייפתי מלעמוד בכללים, בחוקים, בחיוכים? נעלי העקב שמחזיקות אותי וגורמות לי להיראות כל כך גבוהה ורזה וארוכה וחתיכה ומושכת – אז מה אם לא נוח לי בהן? אז מה אם הן מגבילות לי את חופש התנועה? אז מה אם זה קצת כואב או לוחץ לפעמים? אני מקדשת אותן! כן, נוח לי! התרגלתי! הרי אני נמוכה. אין מה לעשות. הן משנות לי לגמרי את הלוק. לגמרי! חבל רק שאני לא חלק מהמעמדות הגבוהים בסין. עוד היתה לי הפריבילגיה שהיו נושאים אותי על כפיים ממקום למקום כי בכלל לא הייתי מסוגלת לזוז. אני רוצה את זה!!! או לא?   

וגרבוני הרשת הסקסיים, המגרים? אין צורך שתבקשו, אני פשוט אתן. אבל רגע, למה הגרבונים הסקסיים האלה לא מחזיקים מעמד? למה הגומי שלהם רופף, נופל מעצמו? איפה המושלמות על הבמה? האם הגומי שלהם רופף ומקומט כל כך כמו הפנים שעוד כמה שנים יהיו לי? ואז מה אני אעשה? ניתוח, שרק לא יראו את האני האמיתי שלי? הוא מתחיל לבצבץ מכל פינה. הוא פורץ כמו לבה של הר געש... מה עושים במקרים כאלה? נראה לי שלא עשיתם עבודה מאוד מעמיקה. 

והחיוך המקסים שעליו עבדתי שנים – תודו שיש לי חיוך מקסים. אמנם צבוע, אבל תודו: נראה מאוד אמיתי. האמת? הוא כבר באמת אמיתי, מאוד אמיתי. הוא בעצם חיוך מאוד אמיתי שלי.  החיוך המקסים יושב בתוך ראש חכם, כי זה התפקיד שייעדו לו בהצגה. תפקיד הבובה על חוט הרזה והיפה כבר היה תפוס. לא. אני אוכיח לעצמי שאני יכולה לשחק גם את התפקיד הזה. אני רוצה להצליח בכל המישורים, אז אני עובדת קשה. אבל למה זה לא מצליח לי? אמרו לי שצריך לעבוד קשה, וזה מה שאני עושה... הלו, מישהו שם שומע אותי????? אני כבר לא מצליחה להסתיר את כל הנפילות, ואני עושה את כל מה שכתוב בספר ההוראות שחילקתם... כמה אנרגיות. ועוד מעט נשיג את התואר מס' 3 ברשימה... כדי להיות ... כמו הטייטל ההוא... כן, ההוא.. המרובע. סעיף 3, סעיף קטן א, סעיף רומי  I. בשביל החברה, שהיא בחוץ אבל אצלי היא חקוקה חזק-חזק בפנים וכבר אין הפרדה כמעט. אין?     אבל אני כל כך רוצה שתאהבו אותי בובה על חוט בהתאם לכללים החברתיים. רק תזיזו אותי,תביימו אותי, תפעילו אותו, תממנו אותי, תפיקו אותי, על פי הכללים שלכם, ואני אפול כמו חתולה, אני אסתדר, אני שוחה כבר בכללים, בתכתיבים, בחוקים שלכם, לפעמים כבר יותר טוב מכם.