זה מה שיש
השאיפה הכללית להיות חופשי ומאושר תלויה באיזון בין האדם ומעגלי חייו השונים.
כל אדם הוא מרכז ההוויה של עצמו, אך יש מציאות שאנחנו נולדים אליה והיא קבועה לכל אורך חיינו.
רעיונות לחיבור העצמי לאני הפרטי, לאדם הכללי ולהוויה האידיאלית הכוללת ...
פוסטים פופולאריים
-
התבוננות ישראלית על הזמן
28/4/10 | 666 צפיות
-
האמת
5/5/08 | 553 צפיות
-
שורש האהבה
15/6/08 | 977 צפיות
-
האם עצמאות?
5/5/08 | 515 צפיות
-
השמים הם הגבול
22/6/08 | 2076 צפיות
-
הדת והבחירה החופשית
26/1/10 | 548 צפיות
פוסטים אחרונים
- התבוננות ישראלית על הזמן 28/4/10
- עם ישראל או העם היהודי 11/4/10
- הגדה של פסח 21/3/10
- רב הנסתר על הנגלה ... 25/2/10
- מחזור הלמידה 24/2/10
- מחזור הלמידה 24/2/10
השאיפה לעונג
בזכות שאיפה פנימית זו אנחנו מנסים להתקדם בחיים - רוצים שיהיה לנו טוב! בעבר הרחוק אנשים חיו טבעי יותר - עסקו בעבודת כפיים. הלכו לישון לאחר שקיעת השמש והתעוררו עם עלות השחר. העיסוק בשפע החומרי היה קטן הרבה יותר. העונג הגיע ממקום פנימי - מסיפוק מהעבודה, מחיי המשפחה, מעבודה רוחנית. חיים פשוטים ואמיתיים. התרבות המערבית (בעיקר) שחררה את האדם מעבודה ויצרה לו "זמן פנוי". האדם, ב"זמנו הפנוי", התחיל לחפש את העונג ולנסות להשיגו בדרכים מהירות. פתאום הבין האדם שאפשר לקנות עונג בכסף! הבעיה היא שזהו עונג חיצוני - הוא מגיע מהר ונעלם מהר. רבים מאיתנו מחפשים את העונג באוכל, במין, במסיבות, בסמים, ... אבל מגלים שלא הרבה אחרי האוכל והסקס והמסיבה, אנחנו נשארים עם קצת זכרונות (במקרה הטוב) ועם רעב חדש לעונג חיצוני. הנפש הפנימית לא מתפתחת והצמא לעונג גורם לנו להוציא עוד כסף על תענוגות חיצוניים שה"תרבות" מייצרת לנו. מחפשים סיפוקים מהירים ומטפחים את התאווה במקום את האהבה. מתרגלים לקבל ושוכחים שמקור העונג הוא בחיבור ובנתינה. אנחנו מוציאים ים של כסף, נשארים בלי עונג אמיתי ו... מתרגלים לא לחשוב ולא להתאמץ ולא להתמודד!!! זה משפיע על מצב הרוח הפרטי והכללי. אנחנו מוכנים לוותר לעיתים על בריאות, על חיי משפחה ועל ערכים לאומיים - רק שיתנו לנו לשבת בשקט ו"להנות" קצת בבית הקפה או מול הטלויזיה... הפתרון הוא פנימי! השינוי שצריך לבוא הוא גם אישי, אבל ביחוד תרבותי לאומי. האחריות היא של כולנו - על עצמנו ועל הדורות הבאים! |
תגובות אחרונות
-
מאמינה
בתגובה על עם ישראל או העם היהודי
-
חבר מ1900
בתגובה על הגדה של פסח
-
רון73
בתגובה על כיצד תפיקו את המקסימום מליל הסדר?
-
איציק (-:
בתגובה על לחיות את העתיד בהווה
-
טל נוגעת בנשמה
בתגובה על הדת והבחירה החופשית
-
איציק (-:
בתגובה על הפחד הגדול שלנו
תגובות (63)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אהבה
רק אהבה מביאה עונג.
מביאה סיפוק.
מביאה הבנה.
מביאה חכמה.
מביאה יצירה.
אהבה מביאה ....
חיים!
נגמרו הכוכבים
שולחת לך כוכב וירטואלי
כל כך נכון ואמיתי
בגן עדן התענגנו..
יש לנו משם זכרון
במילה גן עדן
גנוזים קודים וצופנים רבים
בינהם גם המילה
ע.נ.ג
כיום לטובת התענוג אנו מוצאים כסף רב פוגעים באנשים וכמושאמרת מחפשים אותו בחוץ
לכל אחד מאיתנו גן עדן פרטי..יש להתחבר אליו
שבת שלום ומבורך..
השאלה הבסיסית שאתה מעלה בנוגע לחוסר היכולת שלנו להתמודד עם כל השפע והחופש והמותרות בהם זכינו במאות שנים האחרונות היא נכונה וחשובה
אבל אני לא חושב שהמצב לפני כן היה כל-כך אידיאלי כמו שאתה מתאר, ובוודאי שלא הייתי רוצה לחזור אחורה בזמן לתקופה בה רוב בני האדם (להוציא את המעמד העליון המצומצם) היו חייבים לעבוד מבוקר עד ערב כדי לשרוד (מצב שעדיין קיים ברוב העולם השלישי בימינו).
אין שום דבר אידילי בעיני בצורך לעבוד כמו חמור רק כדי להביא אוכל הביתה
ולדעתי מצב התודעה שרווח באנושות לפני אלף-אלפיים שנה ומעלה היה נמוך יותר מזה שקיים בימינו (עבדות, מעמד האישה, היחס לבני עמים אחרים, הברוטליות שבחיים, צרות האופקים, האמונות הטפלות וכדומה).
השאיפה לעונג הוא די טבעי,
הרצון שלנו והשאיפה שלנו לאושר הוא טבעי,
בהחלט העונג שלנו הוא רגעי ואנו מחפשים עונג חדש
שבת נפלאה
אמת.
מסכים איתך.
זה אומר שאנחנו צריכים להשתנות בנקודות הכואבות...
איך עושים את זה לדעתך?
הייתי מתמודד בכיף רק שהפעם אני מסכים מאוד עם ההגדרה הרחבה שלך ל"אנחנו",אני מקווה שה"אצלנו" שאתה מדבר עליהם רק ילכו ויתרבו. מניסיוני, אני מוצא שלפעמים אנחנו אור לגוים ולפעמים הם אור ליהודים.
מתי
לעונג לי לקבל כוכב ממך.
להבנתי, איננו אמורים למאוס בקידמה או בנוחות, אך עלינו לזכור שהעונג הוא מהות פנימית שנוצרה כדי להנחות אותנו.
הנוחות החומרית והטכנולוגית אמורה לשרת אותנו ולהקל מעלינו את משא החומר כדי לנוכל להתפנות לרוח.
במקום זה, אנחנו מזניחים את עולמנו הפנימי ומשתעבדים לנוחות החומרית ולאשליית מנעמיה...
בתקווה לשינוי...
תודה קובי.
תתחדש על התמונה ...
אכן, שלמה.
המהפכה בדרך...
אני מסכימה איתך כי עונג הוא סוג של חוויה פנימית.
אולם אני רוצה לחדד את הנקודה של העבר מול ההוה.
גם בעבר כשהעולם הטכנולוגי היה פרימיטיבי, והחיים הפיזיים היו קשים יותר
העונג שרה אולי (מציינת אולי, כי אני לא לגמרי בטוחה בזה) כי היה יותר זמן פנוי
ואנשים יכלו להתחבר פנימה לרגשותיהם.
כיום החיים מאוד אינטנסיביים, אבל בשום פנים ואופן לא הייתי מוותרת על הנוחות שהעולם המערבי מספק לי
על כן אני חושבת שהבעיה היא באינטנסיביות ובמירוץ, לא חייבים לוותר על השפע, על הנוחות אבל כן חייבים גם לדעת ולקחת את הזמן לחשבון נפש להקשבה הפנימית לבדוק מה הוא הדבר שגורם לנו עונג (שהרי זה סובייקטיבי) ולשים לב שאנו מעניקים אותו לעצמנו.
מתענגת לתת לך כוכב.
עונג הוא חלק במכלול של מרכיבים המתגבשים להם גם בתוך תרבות מורכבת.
עונג הינו חלק ממרקם המועבר בחינוך המוענק לכל מרכיב בחברה.
תחושת העונג , בחלקים שלה היא "נירכשת" מועברת על ידי "אימון האני" לאותה ציפיה.
החיים בתוך עולמות רייטינג מקשים על העונג הפנימי להשתלט על החיצוני.
מודעות כמוך ועוד יביאו ... במהרה בימנו.
לעיתים כאוסי עונג חיצוני - בדמות של חוסר סיפוק מהכאן ועכשיו, יוצרים מהפכות.
תודה על המחשבה וההתעוררות
שנונה את!
מזל ששמתי לב לפנים...
פרוידיאני כן.
ממש לא בטעות...
שלום אבי,
לגבי נושא העונג - העניין קדום עוד מהזמנים שחלק מהמערב עוד לא התגלה וחלקו האחר היה ברובו אוסף של שבטים ...
במקורות ישראל הקדומים למדי מופיע נושא העונג במובן הפנימי שלו.
דוגמא אחת (לפני כ-1000 שנה המתייחסת, בין השאר לכתוב בתנ"ך - לפני למעלה מ-2000 שנה):
"ועל הכונה הזאת הוצרך הנביא לקרוא אל השבת עונג כענין שכתוב (ישעיה נח) וקראת לשבת עונג, כי הוא תענוג הנפשות, ועל זה אמר דוד המלך עליו השלום (תהלים מב) צמאה נפשי לאלהים לאל חי, כי כל דבר צמא לשרשו שהוא עתיד לשוב אליו והוא הנהר המשקה את הגן הוא יסוד השבת ועקרו, וזהו מלת ענ"ג - עדן נהר גן, ממה שכתוב (בראשית ב) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ולכך נקראת השבת עונג כי היא תענוג העליונים והתחתונים"
-
לגבי חיפוש המשמעות, השאלה היא איפה האדם מחפש את המשמעות?
יש תשובות הקשורות גם לאושר וגם לעונג ומסתדרות עם המציאות הרחבה. לא תמיד אנחנו באמת מחפשים את המשמעות... מי שמחפש באמת - מוצא!
ההסתכלות על המוות כמשהו נפרד מהחיים, אכן מוציאה מהם את המשמעות.
התרכזות במוות בחלק מהחיים, נותנת לו מקום טרם זמנו.
עצה קטנה (גם היא ממקורותינו): "ובחרת בחיים"...
מה קורה אחרי שנגמרה המדיטציה?
לאיפה חוזרים?
מייעץ לך לצפות בסרטון הקצר המתייחס ל"הסוד"
בפוסט הבא http://cafe.themarker.com/view.php?t=516950
שלום מתי,
אצלנו הלאומי והאוניברסלי הולכים ביחד.
הלאומיות הישראלית היא לא מה שמדברים עליו בחדשות...
יש לנו פוטנציאל הרבה יותר גדול. אנחנו פשוט עסוקים בדברים אחרים.
בטח תסכים איתי שאי אפשר גם להיות "אור לגויים" וגם להיות נגדם...
יש מספר סיבות לכך שאין לנו מושג מי אנחנו באמת!
חוץ מזה, אי אפשר להגיע למעגל חיצוני לפני שבונים את הפנימי.
העיקר השלישי של אנדרו כהן אומר "להתמודד עם הכל ולא לחמוק מדבר".
אני מזמין אותך בכיף להתמודד עם הדברים...
הרדיפה אחרי העונג הינה המצאה די חדשה ובעיקר מערבית.
אדם מחפש אושר פנימי ולעיתים אין לי דבר עם עונג.
האדם מחפש משמעות לחייו. למה אני כאן? למה הונחתי על הסרט הנע הזה שבלי קשר למה אעשה יסתיים במותי?
בברכה
אבי סופר
צודק במליון אחוז....
יש לי פתרון טוב לזה..
מדיטציה מדיטצידה ועוד קצת מדיטציה ....
הי שחל,
אהבתי את הפוסט, מסכים איתך לגבי חיבור ונתינה כערכים חשובים. אבל למה להסתפק רק בערכים לאומיים? אם אפשר ערכים בינלאומיים? קרי, מגילת זכויות האדם באשר הוא אדם, ולאו דווקא ה"עם הנבחר".
מתי
שחל
כמה הארות לגבי מה שכתבת :
תכונת האדם הבסיסית שבזכותה מתקדם העולם היא שאיפה לעונג.
העולם לא מתקדם בגלל השאיפה לעונג. העולם מתקדם כי שום דבר איננו סטטי
והדבר היחידי שהוא קבוע הוא השינוי.
בזכות שאיפה פנימית זו אנחנו מנסים להתקדם בחיים - רוצים שיהיה לנו טוב!
השאיפה לעונג היא לא פנימית היא חיצונית. היא נובעת מהתפיסה האומרת שלא
יכול להיות מצב שבו לא טוב לי.
הפתרון הוא פנימי!
אכן כן!
השינוי שצריך לבוא הוא גם אישי, אבל ביחוד תרבותי לאומי.
לא יכול לבוא שינוי לאומי אם לא יהיה שינוי אישי.
לבסוף - עונג הוא מושג ולא אמת.
עונג נובע מהזדהות עם המושג המכונה :"טוב" בדיוק כפי שאנשים מזדהים
עם המושג "רע" .
תודה לך מתרשמת, במיוחד על שאלתך המאתגרת ...
להבנתי, עונג הוא תוכן בתוך הרגשת האושר שבנפש.
האושר הוא תחושה פנימית עצמית של זרמי החיים הטבעיים והמלאים המופיעים באדם.
מלבד העונג, אפשר לעיתים להבחין בתוך הרגשת האושר גם בחרות פנימית, באהבה גדולה ובכמיהת חיים אינסופית.
מובן שככל שהאושר נגרם כתוצאה מפעילות כללית יותר וקולקטיבית יותר, כך האושר ותכניו מתעצמים בתוכנו.
-
תודה שעוררת את הכמיהה בליבי...
מיכאל היקר,
עונג הוא מונח פנימי ונראה לי שדווקא אתה, כעוסק בקבלה, אמור להיות בקיא בנושא.
להלן ציטוט מהזוהר (אחד מיני רבים):
"על דא כתיב (ישעיה נח יג) וקראת לשבת ענג, מאי ענג, אלא ענג לא אשתכח אלא לעילא, באתר דקדש עלאה שארי, כמה דאת אמר (שם יד) אז תתענג על יהו"ה, דהאי ענג על יהו"ה הוא, והאי יומא דהוא הלולא דמלכא, אתעטר בההוא עטרא דענג, הדא הוא דכתיב, וקראת לשבת ענג, מה דלא אשתכח הכי בשאר יומין" (חלק ג', דף צד)
גם עונג מעבודה קשה שהסתיימה בהצלחה הוא עונג פנימי.
יום קסום ונפלא, שפע עצום של אור ואהבה.
הערה טכנית:
עורך התגובות אינו WYSWYG
יעני מה שאתה רואה זה לא מה שאתה מקבל
שלום שלום:)
כיף כשאתה כותב:)
מה בין עונג לאושר?
נראה ש"הרדיפה" אחרי שניהם קשורה משהו... מה ההבדל?
כמה זמן כל אחד מהם מתקיים?
אושר הוא פנימי עונג הוא חיצוני?
באמת אפשר להבדיל בין התחושות והרגעים הללו?
לי, מראה תמים של קשת בענן גורם לתחושה של אושר עילאי ועונג גם. קבוצת ילדים משחקים על החול גורמת לי לאושר או לעונג. כבר התבלבלתי:)
לא רודפת אחרי המראה, הוא פשוט קורה...
מה בעצם אנחנו מנסים להגיד בהבחנה במושגים הללו?
זה תופס לגבי הרבה דברים.... בעיני כל דבר שקשור בעשייה למען הזולת מגדיל את התחושות הללו. ככל שהתרומה היא לקהל גדול יותר בעשיה כך משהו מתרחב ומאפשר יותר עשיה ונתינה.
נו שחל, מה אתה אומר? :)
שלום נויתי,
תודה על תגובתך.
על איך ומה כן - לנסח את זה באופן שיתאים לכולם במסגרת פוסט אחד (או כמה) - אתגר רציני.
הדרך קיימת.
התשתיות הרעיוניות מוכנות.
דרושים שותפים אמיצי מחשבה עם מוכנות להשתנות בכיוון האמת, תוך בירור משותף של אנשים שונים.
למיטב ידיעתי והבנתי:
שיהיה לנו רק טוב
למה בחרת לקרוא לכל המכלול הזה עונג?
עונג הוא ביטוי של תענוגות.
נכון היה לקרוא לזה סיפוק, ממפגש החוויות שחווה האדם
אפשר להיות מסופק גם מחוויה קשה ,כגון עבודה קשה שהסתיימה
בהצלחה, אבל היא רחוקה מלהיות עונג.
יום קסום, שפע של אור ואהבה.
פוסט נפלא וחשוב ביותר-
לדעתי חסר לו המשך- איך ומה כן!!?!
תודה,
אבל היא לא שלי....
- אני רק בורג קטן במערכת.
אנחנו שונים בכך שאנחנו יכולים לבחור בדרך...
אוהב את זוית הראיה שלך ידידי.
לדעתי ישנם שני מצבים מנוגדים - עונג מול סבל או נוחיות מול חוסר נוחיות.
מסכים עם אחד מקודמי שעונג או נוחיות הם המצב הטבעי אליו אנחנו שואפים וסבל או חוסר נוחיות זה מצב ממנו אנחנו נמנעים או בורחים. כל החיות בטבע מתנהגות כך ואנחנו לא שונים בזה.
תודה.
מידע שימושי לאימון ...
בלי להתמודד עם הפחד, אנחנו נמצאים במצב של בריחה.
ולהגעה לשמחה פנימית אמיתית...
מודע לזה שיש דרכים רבות. להבנתי כל אחת מהן היא חלקית ומשאירה בצד נושאים לא פתורים.
אני מכיר רק דרך אחת, לא פשוטה, אבל אמיתית...
היא דורשת אומץ ופתיחות פנימית לחיפוש, ושבירת המסגרות בכל פעם שהן נוצרות, מתוך בחירה חופשית.
השמחה היא מתוך ההבנה שאנחנו בדרך ולא תמיד מרגע כזה או אחר.
אהבתי את הטעות הפרויינדיאנית ...
פני-מיים המה!
כמים הַפְּנים לַפְּנים, כך לב האדם לאדם...
רק אוסיף קצת על מה שחכמים וחכמות אמרו כאן...
העונג הוא טוב. אבל לפעמים אנחנו רודפים אחרי התענוגות ומתמכרים אליהם בשביל להדחיק את הכאב והסבל. מפחד ההתמודדות. ואז המשא הלא מטופל הזה ממשיך להכביד על כל פינות חיינו.
כמו שטנטרית אמרה, רק מודעות, שמחה פנימית ולדעת לקבל את מה שיש ברגע הזה, יכולים לגאול אותנו מהמרדף.
מאחל שמחה פנימית לכולם,
בועז
הפתרון הוא פנימי. האהבה, השמחה, השינוי, היצירה.
פני מיים המה :)
יום נפלא *
אכן.
לחשיבה הנכונה התחברתי.
אני מכיר דרכים נוספות, מועילות לא פחות...
אהבתי את התמונה.
תודה.
אמן!
מעניין, מעלה המון תהיות לגבי החיים המהות וההנעה (מוטיבציה) לחיים.
אכן יש שאיפה לעונג, יש גם שאיפה לענג. מי שיגיד אחרת כנראה מנותק מעצמו או לא נעים לו להודות שכך הדברים מתנהלים.
אהוב.
שאיפה לעונג גורמת לך להיות במצב של חיפוש תמידי משום שאין אדם יכול לענג את עצמו כל הזמן בכל מצב.......
מאידך - תחושת אושר פנימי היא אפשרות שניתן לחוות בכל רגע ובכל זמן ללא תלות במשהו שהוא חיצוני לך . תחושת אושר היא פנימית ולכן אינה תלוייה בדבר.
כדי להיות מסוגל לחוות אושר פנימי גם ברגעים קשים , אדם צריך להכיר את עצמו ואת יכולתו לעמוד בפרץ .
את זה משיגים על ידי מודעות .
את זה מתרגלים בעזרת נשימות נכונות ותרגילי ריכוז ויוגה , תזונה נכונה וחשיבה נכונה .
אני ממליצה בחום על תירגולי טנטרה יוגה .
יום קסום !
שחל יקר,
הפלאת לתאר במעט מילים בעיה כל כך מהותית וענקית בחיינו בעולם המערבי.
מאחלת לנו שהגירויים החיצוניים הנמצאים סביבנו בכמות בלתי סבירה , ייפתחו ובהדרגה נתקרב
לחיים בעלי משמעות.
אבהיטי
אני איתך.
תודה דורית.
אנחנו מתכוונים לאותו דבר מזוויות שונות, לכאורה.
מובן שתכונת העונג והפוטנציאל לעונג קיימת בתוכנו.
התכונה הזאת היא מנוע עיקרי בתוכנו המניע אותנו לעורר ולחיות את התענוג.
ניתן להגיע אל העונג הפנימי על ידי תהליכים פנימיים - יציב יותר, או על ידי גירויים חיצוניים - מתמוסס יותר...
תודה על הנגיעה בעונג.
תודה לך על כתיבה מעניינת ומוחשית.
השאיפה לעונג, היא שאיפה אנושית
וכפי שצינת בעולם הצרכני,
התמכרנו לעונג חיצוני, מידי,,,,
ולא לגילוי האושר הפנימי,
שמחיב אותנו תהליך
לפגוש את האפלה בתוכינו וכאב.
יום מלא עונג ואושר
דורית
תודה על הארתך.
ההתרחקות מכאב - מהנגע, היא הגורם המניע הנפוץ יותר בימינו, כמובן.
אך אפשר להגדיר את האנשים המונעים על ידי רצון להתרחק מכאב - שורדים. רובם לא יגיעו באמת למצב של עונג פנימי. רוב הזמן הם בפחד ובלחץ מהכאב הפוטנציאלי הבא. הם עסוקים בשרידות ובבריחה ולא ביצירה.
תופעה נרחבת זו משפיעה באופן בולט ושלילי במיוחד על עולמנו הרוחני (אנחנו מפחדים מהרגשת אי הנעמות הנגרמת לנו כשאנחנו חושבים...).
התוצאות של הגישה השרידותית באות לידי ביטוי חזק במיוחד בשלטון, בהנהגה ובחינוך.
לעונג לי.
וכמו שנכתב על ידי הפייטן הקדמון: "כל המתענגים בה יזכו לרוב שמחה..."
זווית ראיה
מהזווית שלי עונג הוא מצב שקיים בכל אדם ואין כזה דבר "שאיפה לעונג"
בכל אדם חבוי העונג והוא תמיד רדום לכן הוא לא צריך לשאוף אליו אלא כאשר הוא מגיע ל"עונג"
לדעת להתענג היטב
שיהייה לך יום מענג ביותר
מזי
ומה עם ההתרחקות מכאב ?...אלו בעצם שני גורמים מוטיבציונים בסיסים.
בכל החלטה שאדם עושה בחיים שלו.עולות לו השאלות...כמה זה יקרב אותו לעונג,או להבדיל ירחיק אותו מהכאב.
רוב האנשים יעדיפו לפעול מתוך צורך להתרחק מהכאב...ויש לכך המון סיבות.אחת מהן ..כי הכאב הוא מוחשי..לרוב האנשים יותר קשה לדמיין את העונג...אומנם יש אפשרות להיזכר בו (ככה מדרבנים דולפין,פיל ועוד). אבל עדיין ילד יזכור טוב יותר שהוא נכווה מסיר רותח. מאשר עונג שנגרם לו בעבר.
נכון אנשים עם חזון.מצליחים להבין שגם אם עכשיו סובלים למען מטרה מסוימת (כלומר חווים כאב ) מטרה שלו נעלה יותר למען יחוו עונג מאוחר יותר. ורובנו רוצים את זה כאן ועכשיו..גם אם ההשלכות שלו בעתיד יהיו שליליות (דוגמא : סיגריות,אוכל,אלכוהול ועד).
לכן אם קבלת ההחלטות שלך מבוססת על ערכים ועל יחס מסויים של כאב ועונג . ואתה מעוניין לשנות אותם..המודעות ליחס בין שני הגורמים המוטיבציונים ושינוי היחס ישנה את אופן קבלת ההחלטות ובכך גם את החיים שלך..
את התרגול כמובן שלא עושים על מקרים אמיתיים ,כי אם בסימולציות יומיות של מצבים.כדי להטמיע בתת המודע את השינוי.
בהצלחה
db
ברק ידידי קרא ביחד עמי את הפוסט ואומר כך:עונג הוא ברמה הפיסית הגשמית להבדיל מרמה גבוהה יותר,שהיא בעצם בעזרת השם.המצב שבו יהיו כל בני ישראל והוא במצב של שמחה,.שמחה היא משהו שלוקח זמן,משימה קצרה או ארוכה,שהצלחתי בה.מדובר ברמה רוחנית יהודית ולהבדיל פרוייד דיבר על עונג אבל לעולם לא דיבר על שמחה.
*****************************************************************************
*****************************************************************************
מוסיפה ואומרת שבעזרת השם יתברך וכל עם ישראל,נהנה מעונג שבת,נהנה מעונג רוחני ....
ותודה על זמן איכות,שנוצר בעקבות הקריאה המשותפת.
כנראה צדקו החכמים האלה...
אמרו חכמים
"המרעיבו משביעו
המשביעו מרעיבו"
לילה טוב
רוני