תכונת האדם הבסיסית שבזכותה מתקדם העולם היא שאיפה לעונג.

בזכות שאיפה פנימית זו אנחנו מנסים להתקדם בחיים - רוצים שיהיה לנו טוב!

בעבר הרחוק אנשים חיו טבעי יותר - עסקו בעבודת כפיים. הלכו לישון לאחר שקיעת השמש והתעוררו עם עלות השחר. העיסוק בשפע החומרי היה קטן הרבה יותר.

העונג הגיע ממקום פנימי - מסיפוק מהעבודה, מחיי המשפחה, מעבודה רוחנית. חיים פשוטים ואמיתיים.

התרבות המערבית (בעיקר) שחררה את האדם מעבודה ויצרה לו "זמן פנוי".

האדם, ב"זמנו הפנוי", התחיל לחפש את העונג ולנסות להשיגו בדרכים מהירות.

פתאום הבין האדם שאפשר לקנות עונג בכסף!

הבעיה היא שזהו עונג חיצוני - הוא מגיע מהר ונעלם מהר.

רבים מאיתנו מחפשים את העונג באוכל, במין, במסיבות, בסמים, ...

אבל מגלים שלא הרבה אחרי האוכל והסקס והמסיבה, אנחנו נשארים עם קצת זכרונות (במקרה הטוב) ועם רעב חדש לעונג חיצוני.

הנפש הפנימית לא מתפתחת והצמא לעונג גורם לנו להוציא עוד כסף על תענוגות חיצוניים שה"תרבות" מייצרת לנו.

מחפשים סיפוקים מהירים ומטפחים את התאווה במקום את האהבה.

מתרגלים לקבל ושוכחים שמקור העונג הוא בחיבור ובנתינה. 

אנחנו מוציאים ים של כסף, נשארים בלי עונג אמיתי ו... מתרגלים לא לחשוב ולא להתאמץ ולא להתמודד!!!

זה משפיע על מצב הרוח הפרטי והכללי.

אנחנו מוכנים לוותר לעיתים על בריאות, על חיי משפחה ועל ערכים לאומיים - רק שיתנו לנו לשבת בשקט ו"להנות" קצת בבית הקפה או מול הטלויזיה...

הפתרון הוא פנימי!

השינוי שצריך לבוא הוא גם אישי, אבל ביחוד תרבותי לאומי.

האחריות היא של כולנו - על עצמנו ועל הדורות הבאים!