"הימלפארט היה סבא שלך," זרקה גונק לדרור משפט שכיוונה כמו צוקהארה למפתח הלב. אבל לדרור, כאנטי-טיפוס של אנרכיסט היתה מסתבר סבלנות אין קץ: "לא. אני יודע בוודאות שסבא שלי היה סבא שלי." הוא אמר לה.

"אני מדברת על הסבא מצד אבא שלך."

"גם אני. על סבא זאב. אני הכרתי אותו. הוא נפטר כשהייתי ילד, אבל אני אהבתי אותו מאוד, הייתי הנכד הראשון ואמא שלי אומרת שהייתי מאוד קשור אליו. מעניין שהוא נתן לי את השם דרור."

"אני אומרת לך שזה הוא הימלפרב."

"גונק, מותק. תעזבי כבר בשקט את הימלפרב. איזה שטויות את ממציאה. לסבא שלי היה בית דפוס והוא גר בפתח תקווה. את יודעת מה? אני באמת מצטער שהפלתי את עצמי עליך עם הסיפור הזה. זה בטח לא קל. לא הייתי צריך לערב עוד בנאדם בחיים שלי."

"נכון. ועכשיו אתה תלך ותתפגר לך, ואני אשאר עם התוצאות."

אשמה השתיקה את דרור. ואז הבריקה הבנה בראשו. "מה, את בהריון?" שאל.

"תקשיב... אתה שומע מין צחוק צרוד יבש כזה? זה צחוק הגורל!"