מאת: עדי אלון

במערכת יחסים ארוכת שנים, מפתחים סוג של אדישות לדברים הקטנים. כשהוא משאיר לך פתק על המקרר, את מצפה לרשימת קניות וכשהוא שולח SMS- את מניחה שהוא צריך משהו. זה לא בהכרח אומר שהאהבה מתה, אלא שנכנסתם לשלב השגרה.  עכשיו כשאני שוב רווקה, נראה לי הכי מסעיר בעולם לצאת לבר באמצע הלילה בלי לחשוב שלמחרת מחכה לי יום עבודה ארוך. כשיצאתי מננוצ'קה, הראש קצת הסתובב ודיברתי שטויות, אבל הרגשתי חופשיה, משוחררת ומרוצה ששחר הזמין לי מונית בלי לשאול.   

למחרת קמתי מסוחררת ומעוכה, אז החלטתי להישאר בבית. כל הבוקר שחזרתי את אירועי ליל אמש- איך נראיתי, מה אמרתי, איזה רושם השארתי ותהיתי לעצמי מה שחר חושב עליי.  אף אחד לא התקשר מהעבודה לשאול מה קורה איתי, אבל ממש לא הזיז לי. כבר שנתיים אני מעצבת גראפית ב"אמדוקס". התנאים והשכר טובים, אבל די מיציתי את התפקיד ועל קידום אין מה לדבר. בזמנו, אורן עודד אותי להישאר בגלל הכסף, אז נשארתי. הצלצול של קרן הקפיץ אותי מהמיטה. יש לי הזדמנות להוציא קצת מידע על שחר. היא שאלה אם התאוששתי ואמרתי לה שחייבים לחזור לבר, כדי להודות לשחר על הטיפול המסור. "עזבי את שחר", היא ניסתה להזהיר. "הוא ממש לא בעניין של קשר רציני". "גם אני לא", שיקרתי לה ולעצמי.  

היא סיפרה לי שלפני שנתיים שחר חזר משהות של 4 שנים בארה"ב. היתה לו חברה אמריקאית ששברה לו את הלב לרסיסים, ומאז אף אחת לא הצליחה לתפוס את מקומה. למרות הסיפור המרגש, אני הייתי נחושה ללכת, גם אם קרן לא תומכת. ברגע האחרון השתפנתי ובמקום ללכת (לבד)- התקשרתי. אחרי הודעה ו-2 סמסים ,קיבלתי הודעה ממספר לא מזוהה ב-1 בלילה: "ערה"?. למרות שהעיניים שלי היו חצי עצומות, עניתי: "ברור".  עד שהוא הגיע אליי, זינקתי מהמיטה, החזרתי את הפיג'מה לארון, הספקתי לעשות מקלחת ריענון קצרה, זרקתי על עצמי טרנינג, כדי לא להיראות כאילו התאמצתי יותר מדי. החבאתי את כל התמונות שלי ושל אורן עמוק במגירה, העלמתי את מברשת השיניים שלו, צחצחתי את השיניים שלי, שתיתי קפה וישבתי מול הטלוויזיה, כאילו אני כבר שעות באותה פוזיציה.

כשהוא דפק בדלת, דפק לי הלב. הריגוש שמעסיק לי את הראש ביממה האחרונה עומד להיכנס אליי הביתה. מסתבר שכדי שדברים יקרו כמו שאני רוצה, כל שצריך זה להאמין ולהתכוונן למטרה.  שחר בדק את הטריטוריה בדירה ושאל אם יש איזה דרינק לרפואה. כשחזרתי עם הוודקה, הוא התיישב לידי בביטחון. 3 כוסות אחר כך, נעלמה המבוכה ונשכח הבלבול שלי. התנשקנו בלי הפסקה ותוך זמן קצר מצאנו את עצמנו במיטה.  שחר היה אל יווני בעיני. היו לו כל הנתונים המרשימים, ושלא כמו אורן- הוא ידע את העבודה. הייתי בכזאת אופוריה, עד שלא היה לי אכפת שהוא לא נשאר לישון. אחרי הכל, אנחנו עדיין לא מכירים, הרגעתי את עצמי. 

למחרת לא הגיע שום טלפון, SMS, פקס או יונת דואר משחר. רק אלוהים יודע שבדקתי כל דקה את השיחות הנכנסות. אמרתי לעצמי שהוא בטח ישן, באמצע טיפול, בסידורים, בפגישה עם חבר / אמא שלו או שסתם נגמרה לו הבטרייה. חשבתי על הגרוע מכל וכל הספקולציות רק הכניסו אותי לסרטים. התקשרתי לקרן כדי לבכות לה. היא היתה בשוק מהסיפור הכל-כך-לא אופייני לי, אבל פרגנה. "סחתיקה על הסטוץ הראשון שלך", בירכה אותי. "איזה סטוץ בראש שלך? הוא יתקשר", הודעתי לה.

www.cupid.co.il