מס ההכנסה אף פעם לא מזמין לשיחה, הוא שולח התראות. אלה שנמנים על המילייה של גאידמק לא אמורים להתרגש מזה, אבל אם כיסך על התחתונה- החוויה עלולה להתפתח לכדי טראומה. לעומת הרשויות, בן זוג לא מתריע אלא מפתיע - והמשפט הכל כך שחוק הזה 'אנחנו צריכים לדבר', כמעט אף פעם לא מבשר טובות.

כששלחתי לשחר הברמן זימון לשיחה, דניאל עמד לצידי ואמר לי שאני עושה את הצעד הנכון. הגיי הצמוד שלי אמנם חובב גברים כמותי, אבל הוא מכיר את כל השטיקים הגבריים ומצויד במידע פנימי מהימן על הזן הלא מובן. כשהמענה מהשלוחה המבוקשת בושש לבוא ודניאל נאלץ לפרוש, נותרתי לבדי בלי כתף תומכת. חוסר הוודאות שדחף אותי מלכתחילה לרגע הזה, הטריד אותי גם עכשיו. התקשרתי לקרן – הרגיעון שלי במצבי חירום- ודיווחתי. "מה עבר לך בראש?", היא הזדעזעה. רציתי לענות בתקיפות, אבל כל מה שיצא לי זה קול רפה ובטחון עצמי דלוח: "אני רוצה לדעת איפה אני עומדת", גמגמתי. קרן חסה עליי ועברה לטון קצת יותר דידקטי. היא הסבירה לי שאת 'שיחת יחסינו לאן' עושים רק כשיש יחסים ושאני ושחר עדיין לא שם. 

בכל הנוגע לדייטים, קרן הגיעה לרמת מקצוענות. אני משתדלת בדרך כלל להקשיב לה, אבל הפעם חשבתי שהיא טועה. הרי אני ושחר יוצאים ונפגשים (במיטה ומחוצה לה) והוא אפילו הציע לבוא איתי להורים- מה לא יחסים בזה? עם אורן האקס, כל הקלפים היו פתוחים מההתחלה ואם היה למישהו משהו לומר, היינו מדברים על זה. למה זה לא תופס פה? בשביל מה לשמור בבטן?  אמרתי לקרן שהמעשה כבר נעשה ושאין טעם להמשיך ולהתבחבש עם זה. גם אם שועי הדייטים חושבים שאין ברירה אלא לשחק משחקים בהתחלה, אני נשארת נאמנה לעצמי ובניגוד להם- לפחות אדע איפה אני עומדת.  

כששחר סוף סוף התקשר, הבנתי שתיאוריות לחוד ומעשים לחוד. השתדלתי לשמור על קור רוח ולהישמע מאושרת ובשלב ה'מה נשמע' זה עבד לי, אבל בהמשך לא הצלחתי להתאפק והוצאתי הכל בטלפון. "מה אתה בעצם רוצה ממני?", חקרתי. "כרגע סבבה לי איתך ואני זורם", אמר איש השאנטי-בנטי. "סבבה לך זה מה שאני בשבילך- סבבה?", כמה אני שונאת את המילה הזו. "משוגעת, מה את תופסת אותי במילה? כיף לי, נעים לי, טוב לי, נחמד לי והכל בסדר".  לא ידעתי אם הוא משתיק אותי כי אין לו כוח להתמודד עם השטויות שלי או שהוא באמת לא מתרגש מהדרמה, אבל איכשהו הסתפקתי בדברים האלה. סבתא שלי מצד אבא היתה תמיד אומרת לי ברוסית: "לופני נודירז'י פאסון" (תתפוצצי, אבל תשמרי על פאסון), אז שמרתי. עם כל הכבוד לעצות אחיתופל של קרן ודניאל, אני את הפידבק שלי קיבלתי.

נשבעתי לעצמי שבפעם הבאה שאהיה בדילמה, אתייעץ רק עם עצמי ולא עם כל העולם. שאלתי את שחר אם יש סיכוי לראות אותו עוד היום. הוא אמר שלא ייצא כי יש לו יומולדת והחברים מכריחים אותו לצאת. או מיי גוד! דווקא היום, דווקא עכשיו. התבאסתי שלא ידעתי מזה בכלל והצעתי לו לחגוג בהמשך השבוע, רק אני והוא. "ניפגש בכיף, אבל אני לא אוהב בוג'רס יומולדת". פעם בשנה יש לו הזדמנות לקבל מתנות ותשומת לב והוא לא רוצה לחגוג? אין ספק, הבחור מוזר. 

במקום להתייסר על  הטיימינג הדפוק של השיחה שלי, החלטתי להתעלם מהמחאה שלו והתחלתי לחשוב על מיני הפקה לרגל גיל 30. 

www.cupid.co.il