טור 9: המפץ הגדול
דווקא כשנדמה שהכל מתחיל להסתדר, חלה תפנית שטורפת את כל הקלפים מחדש וגורמת לגורל להיראות אכזר יותר מאי פעם.    

בתקופות משמימות שכלום לא קורה בהן, ההורוסקופ השבועי משמש כנקודת אור. גם אם התכנים לא ממש משתנים משבוע לשבוע ("הפנויים ביניכם יכירו", "בשורות משמחות מחו"ל", "דאגה לקרוב משפחה" או "סכום כסף יגיע ממקור לא צפוי"), גרמי השמיים לפחות נותנים את האשליה שיש תקווה לעתיד ורוד יותר.  

מעולם לא ערכתי מחקר סטטיסטי בעניין, אבל נדמה לי שרווקות הן הצרכניות הגדולות של ההורוסקופים למיניהם. בתקופות צחיחות מריגושים, אלה שמחפשות אהבה שועטות אל מוספי העיתונים הגדולים ומחפשות שביבי הבטחה בכל אתר אפשרי באינטרנט.

חרף היותי מתנגדת פעילה לעניינים של גורל ולעבודת עכו"ם, מאז הפרידה מאורן אני בודקת מדי פעם מה צופנים הכוכבים שלי.  באותו סופשבוע גורלי בו הצהיר שחר הברמן שהוא עומד לפגוש את האקסית, התנפלתי על דוכן העיתונים הקרוב ונתליתי במוצא פיו של האסטרולוג התורן. "כניסתה של ונוס למולד הירח מביאה עימה בשורות טובות. אחרי תקופה לא קלה, השמיים מתחילים להתבהר. זהו זמן טוב לקחת את העניינים לידיים ולמסד את הקשר. לפנויים שביניכם צפויה היכרות מעניינת באירוע חברתי". איכשהו, כשהתחזית מבשרת לי רעות, אני חושבת שאסטרולוגיה היא גיבוב של שטויות, אבל כשהיא לטובתי- אני הופכת למאמינה אדוקה. 

כשעיניי נפלו על מילות הקסם 'מיסוד הקשר' מיד חשבתי לעצמי שגם אם זה לא מדע מדויק, לפחות אני ושחר בדרך למטרה הנכספת. כל תקוותי וחלומותיי בהקיץ נגוזו באחת, כשהחתן המיועד שלי חזר מיקנעם ובשורות יום הדין בפיו. "התגעגעתי...", פתחתי. "כן...", שחר גמגם כמו משה רבנו ביום רע במיוחד. תחושת אסון בצבצה במעלה בטני- הנה זה בא. "חזרתם...", השתנה לי הטון בלי שהתכוונתי לכך. כשהשתיקה של שחר התארכה, הבנתי שנחרץ גורלי. "לא אסלח לעצמי אם לא אתן לזה צ'אנס". השמיים נפלו עליי. איך לא צפיתי את זה? איפה טעיתי? לא רציתי ששחר ישמע שאני בוכה, אז אמרתי "טוב" מיוסר. בדיוק כשעמדתי לנתק, הוא שאל אם אהיה בסדר. "בטח", ניסיתי לנקות לו את המצפון.  

המונח 'ים של דמעות' קיבל משמעות חדשה כשקרן חברתי הגיעה לנחם אותי. כשנפרדתי מאורן לא התאבלתי ככה. כל מה שעבר עליי בתקופה האחרונה יצא החוצה והפך לבלילה רגשית. קרן נשארה לישון אצלי ובבוקר סימסתי לבוס שלי שאני חולה ושלא אגיע לעבודה כל שאר השבוע. הייתי צריכה לעכל וכל מה שרציתי זה חיבוק מאמא. "זה קשור לבנים, אה...?" הפולנייה מיד ניחשה בלי שהייתי צריכה להגיד כלום. הפינוק אצל ההורים נמשך בדיוק יום אחד וכלל המון אוכל ומסע שופינג רצחני, שקצת שיפר את הרגשתי. חזרתי הביתה עם החלטות חדשות – אחזור לטיפול הפסיכולוגי ואמנע מבנים בזמן הקרוב. 

עוד באותו ערב, הבנתי שקרן רקחה תכניות אחרות. היא הורתה לי לדפוק הופעה והודיעה לי שאנחנו יוצאות ל'מסע נקמה במין הגברי'. למרות שלא היו לי שום תעצומות נפש ו/או חשק לצאת מהבית, הסכמתי, בתנאי ש"ננוצ'קה" – מקום העבודה של שחר – מחוץ לתחום.

www.cupid.co.il