| טור 14: לחזור למילים אין הרבה ערך, אם הן לא מגובות במעשים. ואם המעשים מלווים בחרטה עמוקה מעוולות קודמות – מה טוב. אין כמו קאמבק מפתיע, אין כמו מייק-אפ סקס. מאת: עדי אלון
קאמבק יכול להיות פאתטי, אם מדובר בסלב מזדקן שמנסה לשחזר הצלחה שאין לה שום רלוונטיות לתקופה. אם, לעומת זאת, אותו כוכב נופל מעז לקום אבל הפעם באדרת אחרת, זו יכולה להיות הפתעה משובבת. את פאולה עבדול אף אחד לא באמת זוכר מהאייטיז, אבל בתור שופטת באמריקן איידול, אין איש (לפחות מבין 97.5 מיליון האסמסים שנשלחו בגמר) שחושב שתוקפה פג. בהקבלה לאהבה, אם מפציע יזיז עבר שהתקשה להתאושש מהפרידה או שלפתע התפנה לו חלל זמן ביומן, חזרתו לחיים עשויה להיות עלובה. ברם אולם, אם זה מישהו רצוי שהיה צריך איזו כאפה בשביל להתעורר מהקומה – שווה לחכות. המכתב של שחר בא לי בהפתעה. לא חשבתי שהוא הטיפוס הכותב ובטח לא הטיפוס שמשתפך. מי היה מאמין שאחרי הניסיון המחודש עם האקסית האמריקאית, הוא החליט לבחור דווקא בי. לא לשווא חשבתי שמישל מפלצת (או לפחות יריבה לא מספיק ראויה). התקשרתי לקרן, הנשמה התאומה שלי, שהזהירה מראש ששחר לא בעניין של קשר. הייתי חייבת להגיד לה "אמרתי לך" – פעם פולניה, תמיד פולניה. "איך את עושה את זה?", לא האמינה למשמע אזנייה. "עושה מה?", היתממתי. "מצליחה לתפוס אותם, גם כשהם לא רוצים"..., אמרה בפרגון מהול בייאוש. לקרן יש היסטוריה (והווה) לא מאוד מוצלחת עם גברים שלא רוצים. מאז ומעולם זו היתה אניגמה בעיני - הבחורה יפה, אינטליגנטית, יצירתית, מיוחדת ועדיין לא הולך לה. עניין של מזל נאחס? חוסר ניסיון בקשרים שמחזיקים מעמד יותר משבוע? אין לדעת. הצעתי לה את עזרתי בעניין. לא ידעתי אם שחר עובד באותו ערב, אבל בכל זאת קבעתי עם קרן להיפגש בננוצ'קה לדרינק. במסגרת השיעור הפרטי לקרן, איתרתי את הבחור הכי חמוד בבר (חוץ משחר), הוריתי לה לחייך אליו ולהרים שוט של קווארבו לכיוונו כמחוות "לחיים" לונג דיסטנס. איך שקמתי, הבחור תפס את מקומי והשניים נכנסו לשיחה ערה. " בחיאת, קחי את זה לאט הפעם", לחשתי לה. בכניסה לשירותים הגיח שחר מהתא הצמוד. הוא נראה שפוף ומופתע בו"ז. חייכתי אליו, נתתי לו נשיקה על הלחי ולחשתי לו באוזן "תודה". "מה תודה? תתפשטי!", הבחור התגעגע. נכנסנו יחד לתא של הבנות ועשינו מעשים של פחזות. אני יצאתי ראשונה עם שיער פרוע יותר מקודם ושחר עם שאריות של אודם על השפתיים. "יש לך... בשפתיים...", החוויתי לו לנקות את הנדוניה שהשארתי עליו. כל אותו ערב, שחר צ'יפר אותי, את קרן והרכש החדש בשוטים חינם – אין כמו פרוטקציה מהברמן, אין כמו מייק אפ סקס (גם אם זה בשירותים) ואין כמו גבר שחוזר אלייך על ארבע. בלי לדבר הרבה, היה לנו ברור שמה שהיה היה ושאחרי המכתב, אין צורך לדסקס על העבר. המשבר הראשון היה מאחורינו ומעכשיו – דף חדש, כמו ששחר כתב. "מה את עושה בסופ"ש?, שאל אותי בסוף המשמרת. "מבלה איתך?", קיוויתי שזו לא עוד התגרות בגורל. "אני מזמין לנו צימר בצפון. רק אני ואת. עליי". ואו! הבחור ממשיך להפתיע. "אתה בטוח?", הייתי חייבת לוודא. "הכי בטוח שיש". סוף סוף יכולתי לחזור לחייך. באחת התוכניות האלמותיות של עדי אשכנזי, היא מתארת מה קורה לזוגות שמגיעים לצימר. בדרך הם קונים כל דבר אפשרי – החל מנרות, דרך קרמים וכלה בדבש גלילי – ובלבד שתהיה מזכרת. בדרך, יש קצת ויכוחים (שלא לומר ריבים) סביב הנהיגה וקריאה לא נכונה של המפה ובערב, כשכבר מגיעים לצימר המבודד עם הג'קוזי, לאף אחד אין כוח לסקס. לנו זה לא יקרה. למחרת בבוקר, קמתי עם הנגאובר קטלני. 2 אדווילים אח"כ, ראיתי SMS משחר. "מצפה מנות חמישי- שבת מתאים לך?". כנראה שמה שהיה בליל אמש לא היה חלום. סוף סוף זה קורה. שחר ואני, אני ושחר. |