| פרק 16: מפגש משפחתי המפגש הראשון עם המשפחה של בן הזוג הוא טריקי. חשוב להשאיר רושם טוב, מבלי להיראות מתאמץ או מתחנף מדי. במצב כזה שוכחים שהמבחן חל על כל הנוכחים ושגם לך יהיה אולי מה לומר בסופו. מאת: עדי אלון
סיטואציות של מבחן זה אף פעם לא כיף גדול. כשמדובר בבגרויות, זה מלווה בפחדים סביב ההשלכות על העתיד, בהשוואות של עצמך ביחס לאחרים ובתהיות מה גבול המאמץ שמוכנים להשקיע. כשמדובר במפגש עם אנשים שעשויים ללוות אותך כל החיים, ברור מאליו שצריך לבחור בקפידה כל מילה, להפגין נימוס מקסימאלי ולהציג את עצמך כמלאך השרת. שיווק נבון, מה שנקרא, שלוקח בחשבון כל הסתבכות אפשרית בדרך. כשהייתי עם אורן האקס, בכל סופשבוע ערכנו מסע דילוגים אצל ההורים שלי ושלו לסירוגין. בשלב כלשהו זה הפך להיות מעיק, אבל אף אחד מאיתנו לא העלה בדעתו להבריז או ללכת בנפרד. זה היה סטטוס קוו וכך התייחסנו אל זה. רק כשנפרדנו, הבנתי שעם הזמן פיתחתי תסמינים של רעלת משפחה. גמרתי אומר בליבי שבחיי הרווקות החדשים שלי, אתנהל אחרת. ברוב חגיגיות הודעתי להורים שמעכשיו אני באה רק פעם בשבועיים ושגם המפגשים האלה יכולים להיות ביקורי בזק ולא חייבת להיכלל בהם ארוחה רבת משתתפים. הודות לרחמים הגלויים שהפגינו כלפיי לאור מצבי המשפחתי, הם נעתרו לכל התנאים. אמא של שחר קידמה את פנינו מחוץ לבית הכפרי. היא דווקא נראתה חביבה. בהכירה את בנה האדיש, היא לא התנפלה עליו בחיבוקים ונשיקות, אלא ב"מה נשמע?" מתון. רבקה הציגה את עצמה בפניי ומיד הציעה לערוך לי סיור בגינה, בזמן ששחר נכנס הביתה. היא הראתה לי את הדשא ואת כל הפרחים ששתלה בקיץ שעבר. "תראי כמה הם פורחים. בחורף כבר חשבנו שהם הלכו פקקט", אמרה וליטפה את העלים. "באמת אגיד לשלמה שצריך להשקות". אני בעיקר חייכתי וסיפרתי לה כמה האדניות שלי התייאשו ממני ואיך בכל פעם שהביאו לי עציץ, הוא נבל מיידית. היא הציעה לתת לי שתילים עם הוראות שימוש, אבל ויתרתי בטענה שריאה ירוקה בשדרות רוטשילד זה מספיק טוב בשבילי. שלמה היה נחמד, אבל קצת פחות מאיר פנים מרבקה. "איפה הייתם"? שחר סיפר לו על הטיול הרגלי שעשינו וכמה מילים על הצימר. כשהצטרפנו לשיחה, התעוררה הרומנייה. "אז מה את עושה עינת"?. "מעצבת גרפית בחברת היי-טק". "היי טק...", ספקה כפיים. "מרוויחים יפה בהיי טק". "לא מתלוננת", זזתי באי נוחות בכורסה. "ואיפה גדלת?", המשיך התחקיר. "צהלה", עניתי בשקט. משום מה, אני תמיד מרגישה צורך להתנצל על הצפוניות שלי. "צהלה... איזה יופי", פערה עיניים. עכשיו היא השתכנעה סופית שהבן שלה תפס מיליונרית ונפל על מכרה זהב. בזמן שרבקה הלכה למטבח להתקין לכולנו ארוחת ערב ספונטאנית, שלמה הדליק את הטלוויזיה כדי לראות חדשות. שמחתי שהוא לא עושה עניין מהחברה החדשה של הבן שלו. בזמן שאכלנו ביצה קשה עם לחם אחיד, אשל וירקות (כיאה למושביניקים סוציאליסטים) רבקה דיווחה על השכנים וסיפרה מי התחתן, מי מת ולמה. בין היתר היא אמרה שבן מחזור של שחר מהמושב מתחתן בשבוע הבא ושהוא השאיר בשבילו הזמנה. שחר לא היה בקשר עם החתן הרבה שנים ולא היה לו מושג שיש לו בכלל חברה. "תלך, הוא ממש התעקש שתבוא", רבקה פסקה. על המעטפה היה כתוב: 'לשחר ובת זוגו'. שחר לקח את ההזמנה וריבה והתארגנו ליציאה. לחצתי לשלמה את היד ואת רבקה לא ידעתי אם לנשק או סתם לעמוד מולה ולהגיד לה תודה ושלום. אצלנו נהוג לנשק ולחבק כל אחד, אבל מי יודע מה הולך אצלם? לקחתי סיכון. רבקה השמיעה קול מצויץ מלווה בצחקוק אווילי: "אוו...". זו היתה טעות... אחרי כמה מטרים של נסיעה, לא יכולתי להתאפק: "לא הייתי צריכה לתת לה נשיקה. איזו פדיחה". "בקטנה", שחר ניסה להרגיע אותי. "עכשיו היא שונאת אותי", התבכיינתי, "הרסתי הכל". שחר ממש לא הבין על מה המהומה, אבל מצד שני לא טרח להגיד לי שמצאתי חן בעיניהם. העלמתי עין. סיכמנו שהסופ"ש היה מדהים וגם אצל ההורים היה בסדר ולכן המשכנו את הלילה ביחד. ביום שלישי אמורה להיות החתונה של ההוא מהמושב. המעטפה היתה תלויה על המקרר של שחר והוא ביטל משמרת בננוצ'קה כדי ללכת. משום מה, הוא לא רמז לי שאני באה איתו. אולי הוא לא רואה בי בת זוג אמיתית? אולי זה מוקדם לו מדי? זה הציק לי, אבל החלטתי לשמור על שתיקה.זה לא שאני כל כך אוהבת חתונות וגם ככה בטח ארגיש לבד כשהוא יריץ עדכונים עם החבר'ה, אבל בכל זאת הייתי צריכה ממנו את האישור. בשלישי בבוקר זה הגיע. "יש את החתונה הזאת היום. את...אה... רוצה לבוא?", שחרר משהו מגומגם והמשיך: "זה לא שאני כל כך רוצה ללכת. לא ראיתי אותו מזמן, אבל נראה כבר. לא יודע". לא כל כך ידעתי איך להגיב לזה, אבל את האישור שלי קיבלתי. "סבבה, תעדכן אותי", שיחקתי אותה קולית. שעתיים לפני הוא התקשר ושאל אם לאסוף אותי. "אתה רוצה שאבוא?", שאלתי בהיסוס. "נראה לי שכן".
לכל הטורים הקודמים: טור 1 טור 5: הידיד ההומו |