
היא רתחה. התפוצצה.
שלושים שנה של חינוך שאינו נותן לגיטימציה להבעת רגשות התנפצו לרסיסים.
לא הכחשתי. ואת כל הדברים הרגילים שנשים תמיד אומרות לי. ואת כל הדברים הרגילים שאני תמיד אומר לנשים שתמיד אומרות לי את כל הדברים שנשים תמיד אומרות לי. ושהיא עדיין רחוקה מלהוכיח לי את זה.
דווקא שמחתי שבחרה סוף סוף להיפתח בפניי. הרהרתי שמעניין אם יש לה שורשים יוונים שאיני יודע על קיומם ממש לפני המחשבה שחבל שלא ניפצה גם את סט הפורצלן שקיבלתי פעם מדודה דבורה שלי. בפטיש קטן שאייל הבן שלי שומר נגד פורצים ושני בקבוקי יין ישן נושן. וגם ואזה אחת. ושלושה אגרטלים. והכנתי לה כוס תה עם נענע שאני מגדל באדנית במרפסת שמש.
שירגיע אותה.
הכל הוגש בסט הצלחות והכוסות מפורצלן של דודה דבורה שלי.
וחיכתה לי ארוחת מלכים בצלחות חד פעמיות.
אכלתי ביס מכל מנה, שתיתי קפה שחור ומר בכוס קלקר ויצאתי להסעיר את מוחי.
אמרה שזה מרגיע אותה. שהיא אוהבת לסבול.
אמרה שאני לא באמת אוהב אחרת הייתי אוכל יותר מהארוחה שהכינה לי. אבל בואי נפנה את כל הזעם והתיסכול לכיוונים אחרים שהם לא את. המלצתי לה להתחיל עם הקיר בחדר השינה. גם ככה כבר הרבה זמן אנחנו מעדיפים 3 חדרים גדולים על 4 בינוניים. הוא נשמע מאוכזב וערבי מתמיד. קבענו לקפה ובקלוואה מתישהו. הלשנתי וחקרתי את עצמי ללא דופי, הודיתי מייד ודנתי את עצמי בחומרה למאסר עולם עם עבודות שירות. איתה.
עם אפשרות להמיר בגזר דין מוות - ולגיהנום.
מאוחר בלילה עשינו אהבה טהורה על גבי מיטה מדממת לעייפה בחדר היחיד שנוצר בבית ובהינו יחד בתיקרה הענקית.
הרגשנו שורפים.
|
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עשן יוצא מהפוסט הזה..
יותר מתודה.
באצבעותיי. תודה.
אהבתי מאוד את הניסוח של התוכן, אבל התוכן בחלקו לא מובן לי, כלומר מובן לי איך אתה מרגיש, אבל לא ברור לי למה.
ובכל זאת, אף פעם לא הבנתי למה גברים לא מוכנים להפתח להתחייבות כלפי מישהי...?
(כי ממה שאתה כותב, משתמע שהמושג התחייבות מהווה סבל או דבר רע, לא כשר, משהו שצריך לברוח ממנו, ויחד עם זאת אתה בעד הפתיחות).
וואו שמחה על התגובה לתגובה.
רק הערה אחת :מכירה את התיזה הזו שמוכרחים לפרוק בהתפרצות .לא מסכימה.יש הרבה אלטרנטיבות.
בהצלחה בסיפורים הבאים .אהבתי גם את זה.
תודה לך על תגובתך.לעונג לי.
1ההתפרצות לכאורה מוטרפת אולם הביאה לפורקן ולנקודת שפיות מסוימת.
מגיעים לנקודת שקט לאחר פורקן זעם ותיסכול.
יש הרבה אנשים שמרגישים שבא להם לפרוק הרבה זעם תיסכול אך מדחיקים ללא כל פורקן ולכן מסתובבים הרבה אלימים ורוצחים פוטנציאלים בקרבנו.כך שיש משו מאד שפוי במעשה.
2אני אדם נטול אגו לחלוטין אם כי דרמתי לעיתים.
הסיפור נכתב במצב של ריקות מצידי,ללא תודעה,ללא תכנון מראש כיצד יתפתח או יסתיים.מן חיבור לאונה הימנית.
בדיעבד ניתן לפרשו כאילו אני בעל אגו ובעל השליטה במערכת היחסים אולם פירוש זה יחטא לאמת.
גם אני מוצג בסיפור כמזוכיסט ובנסיבות קצת אחרות העלילה היתה מתפתחת שאני זה שפוצע את עצמי וכו'.
תיאור הפציעה כמו גם תחושת השריפה עקב ברית הדם נועדה להעביר תחושה לקורא.שלא סתם ירפרף בכתוב אלא שירגיש בבשרו וכך יחווה את הסיפור טוב יותר.
3בזוגיות יש החלטות משותפות שנוגעות לגבי שני בני הזוג ולכן יש לתת משקל של לפחות 50 אחוז לרצונותיה.
תמיד יש את האופציה של לא להיות בזוגיות.
4אכן יש לה את הזכות המוחלטת להחליט בשבילה.
כל השאר הזוי בדיוק כמו ההתחלה.זהו סיפור ולא תוכן אישי.לא קרה אך בהחלט יכל לקרות.
ברית הדם אולי ריקה מתוכן מבחינה משפטית אולם מבחינת הרגשת מחויבות רבה יותר מטקס נישואים שכפוי ע"י הרבנות.
ברית הדם נעשתה מתוך בחירה נטו וחשים אותה טוב טוב בבשר משום שהיא שורפת.והטקס מסביבה רב משמעות.
"כמה מרווח יקירתי...."-הארת את עיניי באור חדש.לא חשבתי על זה אך בהחלט מתלבש בול.
זה קורה לפעמים.
חושבת ש1 ההתפרצות שלה מוטרפת
2שאתה הזמנת אותה וזה מחמיא לאגו ולדרמתיות שבך
3אין לה זכות להחליט בשבילך
4יש לה זכות להחליט בשבילה
וכל השאר שקרה שם אחר כך הזוי ומתאים לסיפורים לא ריאליים
עד ברית הדם שהוא בעצם הסכם ,שהוא ריק מתוכן ,אבל נותן תחושה של חיבור.
"כמה מרווח יקירתי הלא כן אם כי נורא מאובק"
כמה סימבולי וכמה מקביל למערכת היחסים ביניכם.מרווח אבל מאובק.
אוהבת אותך.
בלי קשר,
נכנסתי לקרוא את זה שוב , סתם היה בא לי,
כתוב נפלא, כהרגלך.
נשיקות.
נכון להיום איני פוחד לפתוח את עצמי גם ברבדים העמוקים ביותר.
ההיפך, אני אפילו נהנה מזה.מוצא בזה מרפא ומשחרר.
ברור שלא עם כל אחד ולא כל הזמן אבל עם האנשים הנכונים זו יכולה להיות חוויה עצומה.
למרות שמוכר לי גם הפחד שאת מתארת. נראה לי שעם הזמן הוא יקטן אצלך.
אי אפשר לכפות פתיחות. חשוב שתהיה נכונות גם מהצד השני.
פתיחות לדעתי, כמו גם דיאלוג, חשוב שתהיה הדדית ושווה פחות או יותר אצל שני הצדדים.
שלום לך אישה יקרה וחייכנית.
ברית הדמים היא אכן העיקר,השיא.
אולם צריך לבנות עלילה כדי להגיע לשיא.
אפשר גם להתחיל ישר בשיא אבל בפעם האחרונה שעשיתי את זה נהיה לי באלגן אז...
חוצמזה, נסי לשבור כמה צלחות ואז תחליטי אם שווה או לא
הכי טוב בפשטות -
בלי כלי אוכל, בלי מחסן...
מי צריך?
העיקר ברית דמים!
מכירה את ה"נפתחתי הזה"
גם אני אדם מאוד מאוד פתוח.
אלא שיש רבדים שפוחדת לפתוח גם בפני עצמי. גם כשצועדת עם תיבת הכלים.
{"תלוי גם בה ובפתיחות שלה. "
ממתי משהו שלך תלוי במשהו של האחר?}
סוג של נפתחתי.
סוג של לא נפתחתי.
תלוי גם בה ובפתיחות שלה.
אני פתוח מיסודי.
פצועים
חולים
שורפים
נשרפים
(היא נפתחה בפניך, ואתה?)
יותר ממושלם.
באמת שיטה מצויינת לסגור עניינים.
בעיניי.מושלם .
הקצור, סאדו מאזו,מה זאת אהבה יא ראב....?????