כלום
סערות-סופות מוחיות
פוסטים אחרונים
- ושוב אתה 8/6/16
- ושוב אתה 8/6/16
- אם - רודיארד קיפלינג - לגזור ולשמור 18/12/15
- התאהבתי 5/11/15
- האמנם 28/10/15
- עיתונות ומה שבינה 5/10/15
ארכיון
הצפון המדהים - קצ'קר
במפגש חברים במשרד החברה אמרו לנו נוחתים ב"טרבזון". מיצמצנו בעינינו – אבל שתקנו.מי אנחנו שנגיב?הרי לא היכרנו. אז אמרו - וקיבלנו. ועוד אמרו, לקחת מעיל גשם, נעלי הליכה, בגדים נוחים,מצב רוח טוב. כסף לא צריך – אין מה לקנות.כעבור שבוע נחתנו בטרבזון. לאחר נסיעה של כשעתיים התחלנו להבין את האזור. התפעלנו מהאויר....התפעלנו מהים... השחור. הוא לא שחור. הוא כחול. אז למה קוראים לו הים השחור?הרמנו עינינו לשמים והם כמעט השתחוו אלינו עם כתמי השלגים שטרם נמסו אך מתחתיהם כבר זרמו להם המים. המפלים שנפלו הישר אל תוך הנהרות הרעימו בנגינתם הקצבית והשוצפת. ההרים, הסלעים, פרחי הבר המהממים – איזה צבעים מדהימים הביטו אלינו.. הדרדרים למיניהם, הבוצין – שאם נוגעים בפרח שלו, כעבור דקה הפרח נושר (כנראה נעלב...) הריכפה, הארכובית, מקור החסידה, הפריכון, לשון הפר, האדמונית, הפעמונית, הזמזמנית החד-אבקן- אלו היו חלק קטן מתוך האוסף הנפלא של הפרחים שפגשו אותנו , חייכו אלינו בשלל הצבעים המרהיבים, וחלקם אף הרכינו ראשם לכבודנו לאחר שכיבדנו אותם בנוכחותנו.ובדרך, ארוח באחת הייאילות בהרים (מבנה מעץ, בדרך כלל, שהכפרייםעולים אליו בחדשי הקיץ, לפעמים עם עדר כבשים לפעמים עם עדר פרות, ולפעמים הדבוראים תולים את הכוורת על העץ גבוה גבוה מחשש פן יטעמו מהדבש הדובים שבסביבה, ויש כאלה)והישיבה בצל עצי הדובדבן כשלפניך מרחוק ההרים המושלגים ולפניך מקרוב פרחי הבר והאכילאה הצהובה נעים להם ברוח הקלה. ואתה מקנח באבטיח אדום ומתוק ונפרד בחיבוק מהאנשים המבוגרים מאוד שארחו אותך עם כל הלב.ובלילה במרכז הכפר,בבית הקפה העמוס בתושביו הלוגמים את הקפה התורכי הקטן, את התה החזק בכוסות הזכוכית הקטנות, נוגש בדבקות את פרוסת הרחת-לוקום, כשהמוסיקה המתנגנת על ידי נגן חמת החלילים התורכי גוברת, לפתע קמים מספר בחורים ניגשים למרכז הרחבה ופותחים בדבקה (שהם קוראים לה הורה)סוערת. קריאות הבינים של המוביל בחבורה וההצטרפות של הנאמנים יוצרת מעגל גדול מאוד שמקיף אתמרבית השולחנות. רקיעות הרגליים והקצב גוברים וההתלהבות בשיאה.טיפות הגשם שהחלו לרדת הבריחו את הקהל כל אחד למשכנו, ועוד לילה קסום ירד על הרי הקצ'קר.באחד הימים הבאים כאשר טיפסנו אל עבר מפל שהחל דרכו כמעט ממרום מושבו של האל, הבטנו סביבוחשבנו, חלק מאתנו אולי כתפילה בלב, וחלק הביע במילים את המחשבה שאילו לא היו מיסדי העם היהודי זזים משם............... היו אלה שמונה דקות רזות על הרי הקצ'קר................ |
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
פעם היה חכם סיני זקן (למעשה הוא היה חכם כבר מגיל צעיר אבל הסיפור מתרחש בזקנתו)
האמת היא שכל הסיפור יכול היה להתקיים בתוך הסוגריים כי זה כל הסיפור.
בנות -
לא לריב
אמא אוהבת את כל הילדות שלה. אוהבת אוהבת.
אז בבקשה לגלות בגרות...........
ביי
"מה הייתי עושה
אם לא
הייתי
אוהבת אותך..."
מה הייתי עושה...בואי נחשוב רגע
היינו כמו האחיות האלה של סינדרלה בטח
שתי מכוערות שמנסות למנוע מאחותינו הצעירה (אחת מהן) להתחתן עם הנסיך היפה...
מממ...
לא הייתי מקבלת מסאג'ים
ואת לא היית מקבלת עדיים
ולאמא לא היתה נחת
ולאבא לא היה שקט
והאיש היפה הגדול (סובל מכאב שיניים-תתקשרי לשלומו)
לא היה אוהב אותנו גם כנראה...
מה הייתי עושה
אם לא
הייתי
אוהבת אותך?
כל הזמן את מסתפקת- זה דיי מזעזע את יודעת?
חוץ מזה, היא היתה אמא שלי לפניי-ששלך אז אל תתחנפי!!!
(ו-אגב...היא עושה אחלה קפה- לא משנה כמה תגידי לה שאת שומרת אז "בלי סוכר" היא תדחוף לשם כפית בהריון, וגם תשים לך ליד "עוגיות גרנולה שאת חייבת לטעום זה מתכון מרותי....")
ולך אמא- נו פלא עם כל השמות האלה של הפרחים שגם בטח התעקשת שיגידו לך
שהבת הקטנה שלך הכריחה אותי בגיל 4 להגיד "נזמית לופתת"?
ומה הפלא שעד היום אני לא שוכחת את זה...
(כיכבתי- תרדו ממני)
בדרך לסטודיו....
אבא צילם מאות תמונות - עדיין בעריכה.
יום טוב
נשיקות
איזה כיף לכם (ולנו) שאתם מטפסים על הרים,מריחים פרחים ושותים קפה (טוב, תה...).
ואני מסתפקת בלחם טורקי...
אבא הבטיח תמונות,
מחכה