שעה אחת בלילה, ונקישה על התריס. השתתקתי מפחד, ולא זעתי.. במוחי התרוצצו אלף אפשרויות למה שצפוי לקרות לי בשניות הקרובות, ובסופו של דבר פתחתי במכה אחת את התריס, ולא היה אף אחד.
טוב! זה הפתיח הפקטיבי לפוסט מחורבן זה, שהחלטתי שיהיה פוסט בגובה העיניים, אבל מכיוון שאתם קובעים בשתי שורות הראשונות אם הוא שווה לעיון או לא, אז החלטתי לדחוף לכם קצת מתח - ורק לשם משיכת קוראים חדשים.
אבל, קצת נמאס לי לדבר היום, והחלטתי להעביר את המושכות אליכם. כלומר : אתם תכתבו את הפוסט בתגובה שלכם, ואני אעשה לכם טוקבק, וחומרים משובחים, מייד יטענו לפוסט המרכזי, עם עריכה אישית שלי, כאילו אתם חלק מהפוסט.
קפיש?
לא נראה לי שמישהו הבין, חוץ משלושה או ארבעה.
בואו ואתן דוגמה : נניח נכנסת פאטמה, וכותבת שהיה לה יום מחורבן במאהל, ושהעז דרכה לה על היבלת.... בקיצר מביאה אותה בתגובה ממורמרת. אז במקום לצעוק עליה שהיא לא מנומסת, והיא כותבת בבלוג של מישהו אחר על הצרות שלה... אז במקום זאת, עושים הפוך - מתעלמים מבעל הבית, ומתייחסים לפאטמה.
עכשיו אני רואה שכבר חצי מכם הבינו, סבבה!
לגבי החצי שעדין נותר המום, נריץ תוך כדי הפוסט, וככה תוך ירי חי, נעביר אותם את כל ההצגה.
*******************************************************************
וכמה דברים פרטים שיש לי להגיד :
ענייני סקס אני שם לב שקשה מאוד לשנות את התדמית שנוצרה לי ( רודף כוסיות שטוף סקס, ודיבורים מלוכלכים ) להזכירכם : כתבתי מחזה, כתבתי שיר, דנו בשירים, דנו בפוסטיכוסים, כתבתי סיפורים, ניהלנו מלחמות בקפה... וכל אלה היו בלי סקס. מפליא!
ההצגה נמשכת מדהים לראות שאנשים לא מבינים מה הם עושים כאן בקפה. אז למי שעוד לא יודע מה עושים בקפה אני אסביר שישנם שני דברים מרכזים: עושים עסקים : לרכוש בן זוג, לרכוש משרה, לרכוש פילגש, למכור בן זוג, למכור משרה למכור סחורה...
משחק על הבמה : כל כותבי הבלוגים שלא שייכים לסעיף עסקים, אז הם שחקני במה. כולם מנסים להביא אותה במשחק גדול, ומחפשים מחיאות כפים... התמכרות קשה.
עכשיו למה אני אומר שיש כאלה שלא מבינים מה הם עושים כאן? אני רואה אנשים שכותבים בלוג, חוסמים אותו, משקללים מחירי כוכבים, עושים מסחרה בחברויות, מתבכיינים על כך שהם מתנדבים מהצלב האדום למען רווחת התרבות של בני הקפה... רס"רי משמעת, מגונני השפה העברית, ... כל הבולשיט הזה.. זה באמת בולשיט - מספיק שאני אכתוב למישהו " הקסמת אותי בכתיבתך המאירה " ומייד הוא מתפרק מכלי נישקו, מחבקני ( לא משנה אם זיינתי את אחותו ), מנשקני ( לא משנה אם אני כותב בשגיאות כתיב ).... בקיצור ידידי, מה שקובע כאן, זה עוצמת מחיאות הכפיים.
ועניין אחרון - באגים בקפה. אני לא מוחק תגובות גם אם מישהו מקלל אותי, או מבקר אותי. המקרה היחידי בו מחקתי תגובות, הן של מישהי שחפשה תשומי על חשבוני, וניסתה לפרסם בבוטות - אז מחקתי לה את הצורה... הובא לידיעתי שתגובה של מישהו נמחקה... יתכן ועוד נמחקו, או השתבשו....
נ.ב. ענייני כוכבים
עם הכוכבים שלכם אני לא הולך למכולת, אבל התגובות שלכם משמחות אותי, כשאני צועד למכולת.
תגיבו ! ותשכחו מכוכבים - את הכוכבים שלי אני נותן לכוסיות עם ציצי גדול שבאות להציץ... כשוחד.
*********************************************************************
תקציר תגובות, וטקבוק הפוסט מול התגובות עצמן.
(פרש כחול ממשיכה את הסיפור - מצא חן בעיניה להפוך לסופרת )
שעה אחת בלילה, ונקישה על התריס. השתתקתי מפחד, ולא זעתי.. במוחי התרוצצו אלף אפשרויות למה שצפוי לקרות לי בשניות הקרובות, ובסופו של דבר פתחתי את התריס באחת. לא היה שם איש. רק עורב גדול ושחור שהביט בי מן הענף הסמוך. תגיד, אתה יודע מה אתה עושה בקפה? כך שאל העורב בקולו הקרקרני. ( cim ממשיכה באותו כיוון ) הבטתי ימינה, שמאלה..מוזר! לא היה שם אדם שמתלוצץ על חשבוני, הקולות בקעו מגרונו של העורב - גורמות לי לצמרמורת. המחשבות במוחי ריחפו וריצדו כאילו הייתי חולה סכיזופרני בהתקף פסיכוטי והפעילות החשמלית יכלה להאיר לפחות את כל ת"א. לכשהחל לקלוט שאיני הולך לזכותו בתשובה בקרוב, שאל שוב : מה מעשייך בקפה? התחלתי להתעשת. הסתקרנתי. מי אתה, מי שלח אותך ולמה דווקא אליי? נשלחתי מטעם המכון לסקרים של מינה צמח, נו בומת, מה נראה לך? ענה החצוף בקולו הצורמני ( זיהיתי מבטא רוסי בקולו?) . היא מנסה לשנות כיוון ממסתורי ואפלולי, למסקרן ומשעשע . גרונימו מחזירה לכיוון המסתורי. כשפתח העורב את מקורו נדמה היה לי שאני חש במשהו מוזר ביותר מציץ משם. התקרבתי וראיתי שזרזיף של נוזל שחור מטפטף מתוך פיו ומכתים את החלון שלי. הסקרנות שהתעוררה בי גרמה לי לגעת באצבע מהוססת בטיפות השחורות שניקוו על אדן החלון. נגעתי, ריחרחתי, ואפילו קירבתי לפי, וטעמתי. לפתע הרגשתי שראשי מסתחרר והעולם שסביבי החל לחוג במעגלים. חשתי ברע, אבל יחד עם זאת היתה בתחושה הזאת גם חוויה מרוממת, מענגת, הרגשתי שאני נישא באוויר, רציתי להמשיך עוד ועוד. ב 2 לפנות בוקר שמעתי את יללת התן מפלחת את הדממה ואיתה, כל מיני לחשושים ותנועות בין השיחים ידעתי שאני לא לבד וצריך לשמור על הכבשים התעוררתי וקפצתי ממקומי חושי חדים מרוכזים רק בתנועות ובצלילים של חיית הטרף אין לי כלי נשק אבל אני לא מפחד והלילה זה רק אני ואתה ומישהו מאיתנו יפסיד
תורך לזוז נראה אותך..
איתי רוצה להמשיך את הבדואי לפתע נשמעה יריה חדה מפלחת את הלילה השקט עם תן אני יכול להסתדר גם בלי נשק אבל רובים זה כבר סיפור אחר. אני שונא אקדחים!
גיששתי את דרכי בחזרה את האוהל ושלפתי את הסכין החביבה עלי מנדנה עכשיו אני מוכן אמרתי לעצמי
הבדואי
ובעודי אוחז בסכין, ראיתי ברק ההשתקפות אור הירח על גג האוהל נזכרתי שוב בפעם האחרונה שידעתי שצופים בי לפני 3 ירחים ראיתי ברק לא מוסבר שמגיע מתוך הדיונות זה היה רק ניצוץ רגעי שנעלם כשמצאתי את המקום ראיתי עקבות מטושטשות של נעלי לוחם וסימנים של גרירה
הוא חזר יחד עם התן והלילה אברר למה
איתי
הדבר האחרון שאני זוכר היה קול חבטה עמום ולאחריו חושך התעוררתי הייתי כפות בידי וברגלי בחוזקה וראשי כאב מאוד ניסיתי להזכר מה קרה וכל מה שעלה בראשי היה זיכרון מעומעם של דמות כהה מתגנבת מאחורי היה נדמה לי שחלף זמן רב, אבל המערה הייתה חשוכה שמעתי קולות גירוד לידי, גפרור ניצת ופנים חיוורים בוהים בי מהאפלה שלום, אמרתי
איתי הדבר האחרון שאני זוכר היה קול חבטה עמום ולאחריו חושך התעוררתי הייתי כפות בידי וברגלי בחוזקה וראשי כאב מאוד ניסיתי להזכר מה קרה וכל מה שעלה בראשי היה זיכרון מעומעם של דמות כהה מתגנבת מאחורי היה נדמה לי שחלף זמן רב, אבל המערה הייתה חשוכה שמעתי קולות גירוד לידי, גפרור ניצת ופנים חיוורים בוהים בי מהאפלה שלום, אמרתי בדואי אט אט התמלאה המערה באור חלוש והמיקוד חזר לעיני פניו המסוקסים והמצולקים נטבעו בזכרוני כמו מראה השד שבא מן האופל הוא זרק חתיכת בשר אל התן שהסתובב סביבו והתיישב מולי
"אתה משחק משחק מסוכן, אדוני.." לחש הלוחם לעברי "נראה שאני רק חייל על לוח השח שלך" השבתי לו איתי הלוחם חייך חיוך עקום ושלף סכין משוננת מכיסו אתה צריך לשמור על עצמך טוב יותר אמר בעודו רוכן לעברי זיעה קרה זרמה במורד גבי האם זהו הסוף? חשבתי לעצמי כבול במערה ללא חברים לצדי בשעתי האחרונה מובל כצאן אל הטבח.. נראה היה שהלוחם קרא את מחשבותי ופתאום עלה חיוך על שפתיו בעודו מבתק את כבלי האדוקים הוא הפנה לי את גבו ואמר, אני אינני אויב ועכשיו יודע אני שגם אתה אינך בדואי אנחנו עוקבים אחריך כבר זמן ממושך, אמר לי, אנחנו יודעים עליך הכל אין טעם שתנסה להבין מי אנחנו כי בעולם הזה יש סודות ומניעים רבים אין לנו כל צורך בך, אבל עזרתך תתקבל בברכה.
התן שלפניך הוא לא תן. הוא נשמה אבודה הכבולה בכישוף אפל. הכישוף יתפוגג כשתמצא לב טהור שישחרר אותה מכבליה הגשמיים עליך להביט בעיניו ולראות את הנשמה. עליך לגעת בנשמה ללא מגע. איתי זכור, בכדי לשחרר אחרים עליך להיות משוחרר בעצמך אנחנו פונים אליך לעזרה דרך מצויינת לפנות לעזרה, אמרתי מכות על הראש וכפיתה בחבלים ( רציתי לשאול אותו אם הוא למד את הקשירות בחבלים מאס לב אדום אבל ויתרתי) עוד מעט תגידו לי שזה על מנת לשמור עלי זה באמת כך, אמר הלוחם סכנות רבות אורבות לך במסעך הצפוי אל תבטח באף אחד והישמר לך כוחותיו של לורד מוות אורבים בכל פינה. זה כבר היה יותר מדי בשבילי בחור צעיר, אמרתי אינני יודע מאיזה בית משוגעם ברחת אבל אני מקווה שתחזור לשם במהרה האמונה באה לפני הנס, אמר הלוחם הסתובב ונעלם. בדואי ואני חזרתי לאוהל תפסתי את הנרגילה בכל הכח כשידי רועדות ופאטימה ליטפה אותי עד שנרדמתי... --- ואולי כל זה היה רק חלום איתי התעוררתי בבוקר שבפי טעם מוזר, שוב פעם פאטימה שמה לי חומרים בנרגילה חשבתי לעצמי ואז נזכרתי במאורעות הלילה הקודם האם היה זה חלום ? קולות דהרת סוסים קטעו את מחשבותי יצאתי החוצה את פני קדמה שמש מדברית חזקה מבט קצר בעננת האבק שהתקדמה לעברי במהירות הספיק לי להבין שאני בצרה צרורה. היו אלה "חגבי המדבר" חבורה של שכירי חרב אכזריים שנודעו באכזריות הרבה שלהם ובכך שלעולם לא השאירו ניצולים או לקחו שבויים. ( לא ממש האמנתי לסיפורים מכיוון שאם לא נשארו ניצולים מי היה מפיץ את השמועות) אבל מכיוון שאני ידוע כטיפוס פחדן מטבעי קפצתי על סוסי ופתחתי בדהרה מהירה לכיוון השני אחרי כ300 מטר נזכרתי אופס שכחתי את פאטימה.. בדואי ובטח שלא אני זה שצריך להגן עליה.. הרי שאם החגבים האלה ממש ינסו להתקרב אליה זה באמת יהיה הסוף שלהם
לפתע הכתה בי תובנה חדשה..
הייתי אסיר תודה לחגבים המוטרפים הללו שגרמו לי סוף סוף לעלות על הסוס ולצאת מהמאהל המשעבד שלי לשבור את הגבולות ואת הכבלים ולעוף ללא כנפים רוח המדבר נשבה בתוך עצמותי ובהבזק של רגע אחד הייתי חופשי ומאושר כמו אל יווני המשכתי לדהור אל האופק מכה בסוסי להגיע לשיא המהירות האפשרית --
לפתע עצר הסוס בבהלה והעיף אותי מאוכפו היה זה אותו תן מסתורי שבהה בנו בעיניו הלבנות התן התקרב אלי בעודי שרוע על החול והחל ללקק את פני הבטתי אל תוך עיניו עיניו אחזו בי ולא נתנו לי מנוח לפתע הרגשתי אותה אוחזת בי בקרביי ללא מגע אותה נשמה אבודה נכרחה בנשמתי ולפתה אותי ולשבריר שנייה התאחדנו לישות אחת
סופת חול החלה סביבנו.. קולות של רעמים וברקים גל אור עצום מסנוור את עיני ושוטף אותי מבפנים
עם חלוף הסערה התעדן לו גם האור ראיתי אל מול עיני את האישה הכי יפה שראיתי בכל ימי חיי
זה אתה, היא לחשה לי, תמיד ידעתי שזה אתה כן, עניתי, ותמיד אהיה שלך
-- אלה אנחנו מאז ועד היום הקמנו מאהל חדש באותו מקום על אותה דיונה שעליה התאחדנו היום היא נווה המדבר שלי
ובכניסה למאהל שלנו תלוי שלט מאובק שאומר:
שוקרן |