הפרשה האחרונה בה מוערב הנשיא לשעבר, משה קצב, שבה ומעלה על פני השטח סוגיה לא פשוטה שנוגעת בכמות הזכויות המוענקות למנהיגי המדינה לאחר סיום תפקידם, אבל בהקשר של משה קצב הסוגיה מעוררת תהיות ושאלות ברמה הפסיכית של הדברים. 

אין לי לחלוק על העובדה שמניחה כי קברניטי המדינה זכאים לזכויות מסוימות גם לאחר שהשלימו את תפקידם הציבורי. במקום בו מדובר בראשי המדינה ממש, בזהות של נשיא המדינה או ראש הממשלה אפשר להבין ולעיתים אף נחוץ לעשות כך, כדי לשמר על קשרים ולנהל לישכה שמיעדת את אותם אישים לקיים קשר עם העולם החיצון, גם לאחר שהושלם תפקידם. 

יצחק רבין לשם הדוגמא נהנה מהפריבילגיה הזו בכל שנות המדבר שעברו עליו מאז התפטרותו מראשות הממשלה ב 1977 ועד לבחירתו מחדש בשנת 92'. השנים האלה נועדו להרבה פעילות פוליטית מתחת לפני השטח, שהכינו את הקרקע ליום המתאים להצגתו מחדש לבחירה.

 והנה עתה, אנו עומדים בפני פרשה עגומה שבה אפשר ללמוד מסקנה אחת ויחידה. לא כסף, לא שררה, לא מכונית יוקרה, לא משרד רחב ידים הם ה"טובין" שמגיע לכל אחד מהאישים שאחרי סיום תפקידם. יתכן שיש לשקול ברצינות את הצורך להצמיד לאיש הזה יועץ נפש מה שאצלנו קוראים בשפת העם פסיכולוג קליני, ואולי פסיכיאטר שיעקוב אחר ההפרעות שמביאות אדם שהיה כאן נשיא המדינה, וירד מנכסיו במשפט הציבור ולפני שנשפט בפני הרכב שופטים כזה או אחר. להבין אותו, להרגיע אותו, ובעקר בעקר לחסוך לעם היושב בציון את הבושה המתגלת מהמחשבה שהאיש הזה היה גם נשיא המדינה. איך זה קרא דוקא לנו, שסברנו לתומנו שבחרנו אדם פשוט מהעם, כמו היה "אחד מאיתנו" לתפקיד הרם של נשיא המדינה, כשהתברר לנו שיש לנו מלך שהוא עירום ולא ידענו?

איך לא עומדים בפרץ כל יועציו, קרובי משפחתו, מזכיריו  אשתו, אחיו וכל מי שחפץ ביקרו של האדם הזה, ואומרים לו "משה, תוותר, לא רוצים אותך כאן יותר". איך קורא שהאדם הזה בעזות מצח של ממש לא מצליח לצאת מתוך הבועה העלובה שמנחה את דרכו מאותו רגע שלא הבין אפילו לעצמו את מהות מעשיו והעיז להתלונן בפני היועץ המשפטי לממשלה על פרשת המזכירה א'  שנחשבת בעיניו כמו מי שמנסה לסחוט אותו. 

טשטוש המושגים של כל אדם, זה ענין בינו לבין עצמו ובמקרה הטוב יכול שיהיה בינו ובין בוראו. אבל בשום פנים אין להעביר את הסוגיה הזו, לשמש את כולנו כענין שיעמוד על סדר היום הציבורי. והנה מנגד עומד היועץ המשפטי משתהה. ההשתהות הזו, הן בהגשת כתב אישום מתוקן, יוצרת תחושה חזקה בלבו של משה קצב, ש"ההר מוליד עכבר" ומאידך, בשעה שהוא מפנה דרישה לקבל רכב שרד חדש ומשרד רחב ידיים דוקא בבניני עזריאלי, גם לכך משיב היועץ המשפטי כי מבחינה חוקית הוא צודק. 

מי שמנסה להקטין את גודל החרפה בעת הזו,  מכוון שבעיני הוא אפילו יותר מצפוי, הוא החשב הכללי במשרד האוצר, שוקי אורן.  לא אגיד כאן דברים בשבחו של האיש, שוקי הוא חבר ילדות שלי ואני מכיר באמת ובתמים איך הראש שלו חושב, אבל אין ספק שיש להסיר במקרה הזה בפניו את הכובע, כי הוא היחיד שעשה להקטנת החרפה בדרישה המופרכת של משה קצב. אכן, ניתן לכל היותר לתת לאיש הזה, כל עוד הדין עומד לצידו, להנות מלשכה, בסטנדרטים שמקבילים לאלה שאפיינו את קודמיו, ובודאי גם שניתן וחשוב לחשב כלכלית את העלות הנחוצה לקיום הסכם שעשוי להגיע לקיצו בהתאם לתוצאות משפט שצריך להתחיל להתנהל, אך אין להענות לכל גחמה  של האיש , ואולי מישהו ברשויות יענה לגחמה האישית שלי וימנה על האיש הזה יועץ לעניני בריאות הנפש, שינחה את מעשיו ודרכיו של האיש , ואם זה לא יועיל, אני בטוח שזה לפחות יזיק פחות לחברה שלמה שנושאת את הבושה.