השנה החלטנו לקיים קיטנת הורים. התכנסו 7 הורים לשבע מלאכיות קטנות, חילקנו בינינו את הימים, סיכמנו את העקרונות, ויצאנו לדרך. במהרה הגיע תורנו, ואני התנדבתי להעביר את היום הראשון בביתנו. אצתי רצתי מבעוד מועד לחנות היצירה הסמוכה, ולמחרת בבוקר נערכתי לקבל את הבאות. הראשונה הגיעה ב-7:30. אמה זרקה לכיווני מבט מלא רחמים, אבל לי, בתמימותי נראה כאילו היא כבר מתגעגעת לבת שלה. 10 דקות אחריה הגיעה אבישג: "יש ארטיק?" ירתה לעברי כשפתחתי את הדלת. הבטחתי ארטיק בסוף היום, והילדה נשלחה לחדר המשחקים. עד השעה שמונה כולן התאספו, והגיעה העת להתחיל בפעילות. "בואו בנות" קראתי מלא עיזוז. "אני רוצה ארטיק עכשיו" דרשה אבישג. "אצל אמא שלי הבית יותר מסודר" הודיעה צפת בקול מתריס. "אז מה, לאבא שלי יש ג'יפ" טענה ים. הרגעתי את הבנות והתחלנו. ניסיתי לקרוא להן ללא הצלחה סיפור, משם עברנו לציור חופשי לפי הסיפור שלא שמעו, ליציקות גבס של חיות כולל צביעה ופייטים, סרט באורך מלא של בראץ, שוקו ולחמניה, משחק בכאילו חנות, תצוגת אופנה (רעיון שלהן לא שלי), יצירת מקרמה, ערכת יצירה "הכיני לך צמה מבד אורגני" סרט נוסף - הפעם ברבי, וכשהסתכלתי על השעון, השעה היתה תשע!!! מה עושים איתן עד שלוש??? "עכשיו אפשר ארטיק" התעקשה אבישג. "לא" סיננתי. "עכשיו יוצרים ומאוד נהנים. ברור?". ניסיתי את הגבס שוב. היה לי רושם מוטעה שהן די נהנו בנסיון הקודם. "לא רוגלית, לא על הספה. זה לא יורד. מה? זה כן? עם קצת ריפוד דבוק על זה? לא נורא. לא. אל תנקי את השוקו מהרצפה עם המים של הגבס. ולא. ציור חופשי זה לא על הקיר זה רק על דפים. מה קרה צליל? ברח לך פיפי? לא נורא. זה נוגע בפופקורן? איך זה נוגע? אה הוא התפזר כולו. לא, אל תאכלי פופקורן צבוע. אה זה לא פופקורן זה גבס. זה טעים? יופי. סידן זה חשוב. לא אי אפשר ארטיק אבישג. עוד לחמניה? אבל אכלת כבר שלוש. אה. האחרונה היתה בטעם של פיפי. הבנתי. לא. את הכד הזה לא צוב.. לא נורא אני אדביק אותו אחר כך.. לא אל תבכי. זה בסדר. היא זורקת עלייך מה? ים. אל תזרק.. ים לא. לא זורקים פירות מהקערה. אה. את צריכה את הקערה ליצירה. מה לא נשארו בגדים? אבל הארון מלא. היה מלא? השתמשתן לתצוגת אופנה? כן אני יודע שהשמלה של אמא גדולה. מה עשית? גזרת? למה?? ככה היא מתאימה לך. למה את לא רואה את הסרט? מי מסתיר לך? מה? הצבע שעל המסך? לא אל תנסי להוריד אותו בסכין זה לא יורד. ירד. כן חמודה עכשיו עשר ועוד חמש שעות אמא באה. לא אבישג אין ארטיק. שמעת? אל תבכי. כן אני יודע שאבא של עורך דין. כן אני יודע מה זו הטרד.. מאיפה למדת את זה? לא משנה. איזה ארטיק את רוצה? את כולם? טוב. כן את יכולה להניח את כולם על הספה. זה מוסיף לגוונים. כן. את ילדה טובה. לא ים. אי אפשר בריכה בבית. למה המים זורמים מהכיור לרצפה? לא יודע. אני לא מרגיש כל כך טוב. בסדר. כן תעשו בריכה. המים נוגעים בשוקו. לא נורא. בריכה חומה זה טוב. אני חושב. אני רואה כפול. מה זה הקולות האלה?" "הי חמוד איך הולך?" נשמע קול מן העולם השפוי בטלפון. "בסדר" גמגמתי. "יופי", המשיכה השתחייה "ידעתי שיהיה קל. אתה שומר על הסדר?" "כן" עניתי, "כבר דיברתי עם משה השיפוצניק. גג 30 אלף והבית כמו חדש" |