מקסימל קומפקט
ב-16.12.03 ראיתי את אחת ההופעות הכי טובות בהן יצא לי להיות אי פעם. ההופעות הקודמות בסיבובון התקיימו במועדון התיאטרון, ההולם יותר את האירוע, והיו משובחות (הייתי באחת מהן). מה פתאום לעשות את הגראנד פינאלה במקום מעונב כזה? איך הקסם המינימלי יוכל בכלל לעבוד שם?
בצורה אירונית, דווקא שם הקסם עבד הכי טוב. היה חשמל באויר של היכל התרבות בערב ההוא. חשמל שנוצר משילוב של להקה שנותנת את השואו הכי בנזונה שהיא מסוגלת לתת, עם קהל שמנסה להתמסר לה לחלוטין, אבל נמצא תחת מגבלות שרירותיות. בצורה אירונית, דווקא הקשיים שהערים המקום הפלצני, תיבלו את ההופעה והזינו אותה. יתכן שהם אלו שנתנו לה את הטעם המיוחד שנשאר בפה כ"כ הרבה זמן לאחר מכן. על הקהל נאסר לעמוד בכל מקום מלבד לצד המושב המסומן בכרטיס. שומרים וידאו שאף אחד לא יתקרב חלילה לאיזור הבמה (צריך לשמור פה על הסדר!). כל זה אילץ את הצופים לנתב את האנרגיות והתחושות שלהם כל אחד למקום המאוד ספציפי ומצומצם שלו, בלי יכולת לפזר את הווייבים לצדדים. אבל מסתבר שכשאלף איש עושים את זה ביחד, התוצאה היא אוירה מאוד מיוחדת וחד פעמית.
 ההופעה הכי טובה שראיתי בחיים? מינימל קומפקט, 2003
הרומן שלי עם "מינימל" הולך בסוג של רוורס. את האהבה הגדולה שלי לפורטיסחרוף ונגזרותיהם התחלתי רק כשהשניים חזרו לארץ לאחר פירוקה של מינימל, והוציאו את "סיפורים מהקופסה" המופתי. עם השנים יצא לי להיתקל בכמה מהשירים היותר בולטים וידועים של מינימל (Next One Is Real ו-Statik Dancing, למשל), אבל גם אז לא ממש התעמקתי בחומר.
כשב-2003 התבשרנו על הופעות האיחוד, היה ברור לי שאני צריך להיות שם. התארגנתי על כל חומרי מינימל, וטחנתי אותם במשך שבועות ארוכים. צפיתי גם בסרט התיעודי המצוין שנעשה על הלהקה. אפילו היתה לי הזכות לארח אותם (לפחות את חלקם - סמי, ברי ומלכה) בפורום המוסיקה הישראלית שאותו ניהלתי אז, וכן לצפות בהם מתארחים (באותו הרכב חסר. פורטיס, יא מבריזן) ב-106FM, בה שידרתי קצת באותה התקופה. התהליך הזה לימד אותי הרבה על המוסיקה של מינימל, ויצר אצלי את רשימת הפייבוריטים האישית, המורכבת משירים כ- New Clear Twist, Autumn Leaves, Inner Station וכמובן Dedicated הקסום (שבכלל נוצר לרגל אחד האיחודים הקודמים). כך יצא שהגעתי לשתי ההופעות של מינימל ב-2003 כחובב להקה אותנטי לכל דבר, אחד שיודע לזהות את Babylonian Tower מיד כשמתחילים לנגן אותו, ושר יחד עם כולם Take me to the run, da-run, da-run ב-Piece Of Green (ה"מספר 1" שלי, ככל הנראה) בלי שום מושג מה זה אומר וכמה הפירוש משמיעה שלי צריך להיות חלק מאבטיח.
 חלקים נבחרים ממינימל קומפקט, פלוס איזה משקפופר אחד. 2003
לא ציפיתי שהמפגש המחודש עם מינימל קומפקט אתמול ייצור את הקסם הנדיר של 2003. דברים כאלה באמת לא קורים כל יום, ולמעשה אני מתקשה להיזכר מתי עוד קרו לי. אבל כן ציפיתי למופע איכותי ומשלהב, של אמנים גדולים שהשתכללו עם השנים. האמת שאין לי הרבה מה להגיד על ההופעה אתמול. ביקורת במובן הרגיל של המילה כתב יפה מאוד חמי אוזן בוואלה. אז במקום לבקר, אני רק אסכם:
כן, הם שרו כמעט את כל מה שהייתי רוצה שהם ישירו (כמו בהופעות האיחוד הקודמות, גם הפעם חסר לי Neil Neil). כן, הם עשו את זה נהדר. כן, עושה רושם שהם רק הולכים ומשתבחים עם השנים. סמי בירנבך חוגג בימים אלו 60. הלוואי על כולנו להיות כאלה ולהתנהג כך בגיל הזה. כן, זו חוויה לראות את ברי, פורטיס, סמי ומלכה עומדים ביחד על במה אחת. כן, זה השאיר לי טעם ורצון לראות אותם שוב. ושוב. כן, עדיין מרגש לראות את מלכה שרה את When I Go. כן, מינימל קומפקט היא להקה מצוינת עם שירים ממש ממש טובים. וכן, הם הצליחו אתמול לעשות לי אתמול משהו שהוא די נדיר לאחרונה - לגרום לי להצליח להתרכז ולהתמקד בבמה שמולי, ורק בה. ולו לשעה וחצי של פסגה מוסיקלית.
 כרטיס ההופעה ממועדון התיאטרון, 2003. ורק הזאפה, כרגיל, לא מנפיק כרטיסים "אמיתיים" - לפחות לא למי שהזמין באשראי
|