בערב אחד בלתי נשכח בניו יורק כשישבתי עם אחד מגדולי הגיטריסטים של כל הזמנים אחרי שהחדר התמלא עשן סיגריות ריח אלכוהול מהביל והרוח נסקה למקומות הנכונים הוא סיפר על איך שהחיות נגמרה לו ולאשתו כשהגיעה הילד הראשון. ואיזו זרות נפערה שם. הוא סיפר שהיא זרקה אותו כי נשבר לה מהרגלי השתייה המסריחים שלו, מהתחושה שהיא מגדלת ילד נוסף. אחכ היא נישאה לאחד מעשירי עמק הסיליקון, התאהבה בו עד כלות, פרחה באהבת אמת. הוא, מצידו, המשיך להתגלגל לשגל אותו ללילה ולהתרגש מגירויים מזדמנים. שכן, כך היה מאז ומעולם ו? שאלתי. אתה "מאושר" היום? שימעי, הוא אמר. החירות המוחלטת יכולה להתקיים רק כשאתה לבד. באמת לבד. לא נועדתי לחיי משפחה הוא אמר, האסטטיקה מסרסת לי את היצירתיות. |
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תובנה מענינת מאוד
למרות שלדעתי רק אדם שהצליח להתמסר לאומנות שלו ככה
יכול למלא את עצמו ולשרוד לבד.
אני חושבת שלהגיד שהחירות היא להיות לבד זאת בריחה וותרנות
להיות לבד זה לא להתמודד
אפשר להרגיש חופש ושקט גם עם אלף אנשים מסביב
כי זה משהו פנימי
החירות בעיני זה להצליח לראות את התמונה השלמה ואז לבחור אבל באמת...
ויש לה מחיר לחירות הזו.
כמו גם לביחד.
השאלה מה כבד יותר .
אז זהו. שלא.
אך בדרכו המיחודת ביקש לומר שהביחד מסרס לו את הלבד ומרחיק אותו ממקורות היצירה המבעבעים בו.
או כמו שאמר יהודה פוליקר חופשיזה לגמרי לבד.