למה אתה מגדל צבוע בבית? . נשאלתי פעמים רבות ותמיד עניתי שככה. ככה זה נהיה, ככה זה קרה וכנראה זה מה שהיה צריך לקרות ובהתחשב בעובדה שחיות "מתוקות" מעולם לא עניינו אותי. ואפילו אוסיף ואומר שיש בהם משהו דוחה בעיני ואפילו מעורר אימה. ותכף אפרט. אל תאיצו בי. בבקשה..

כשאני אומר חיות מתוקות, אז ברור לכם שאני מתכוון בעיקר לכלבים ולחתולים שלכם. לא אתייחס כרגע לחיות האחרות שאנשים מגדלים בבית וזאת כדי לשמור על כבודם.

 יש לי כמה דברים להגיד על הכלבים והחתולים שלכם. לכאורה מדובר בחיות נחמדות. קשה לעמוד מול המבט המתבטל שלהם. ולאדם כמוני, שניזון מההערצה והתבטלות בפניו, מדובר לכאורה בחיות האידיאליות. אך בכל זאת, אני לא אוהב אותם. לא אוהב אותם ולא רוצה לאהוב אותם כי יש בהם משהו תעשייתי.  

כלבים וחתולים הם לא חיות אותנטיות. עם כל הכבוד, הטבע לא יצר אותם ככה. הם מוצרים סינטטיים, מוצרים שימושים שהאדם יצר לצרכיו במהלך כמה מאות דורות. שיבח אותם ושיבח אותם, זיווג אותם זה עם זה באופן חולני ומעוות עדי שיצר לעצמו את בובות השעשועים האולטימטיבית בשבילו

בובות שעשועים מתנועעות, אסטטיות וחנפניות. בובות שעשועים ותו לא. אתם מאמצים אותם אל חיקכם, מלטפים אותם ברכות, מוציאים אותם לטייל, נותנים להם שמות מוזרים או מצחיקים, מוציאים עליהם הון תועפות ומתענגים על הברואים המקסימים שלכם הסוגדים לכם יום יום ושעה שעה.

אך האמת היא שונה תאמינו לי. שונה מאוד. ואת האמת אתם יכולים לראות רק אם אתם חוקרים אחריה ורק אם אתם מוכנים לדעת אותה וזה לא פשוט ורוב האנשים לא מוכנים לשמוע עליה. אבל אני לא מתכוון לרחם עליכם ואני עומד לגלות אותה באוזניכם אז מי שחושב שהוא יודע על מה אני מדבר מתבקש אחר כבוד לצאת כבר עכשיו מהפוסט הזה. 

האמת היא שהחיות האלה, בתוך תוכם, הם לא מה שאתם מקווים. כשאתם מסתכלים עמוק בתוך העיניים הלחלוחיות שלהם, עמוק עמוק, במבט חד ובלתי מתפשר, תודו שאפשר לראות שבתוך תוכם הם לא באמת שכחו שפעם הם היו חיות רעות. חיות רעות מאוד, תביטו שוב אל תוך עיני החתול שיושב כרגע על הברכיים שלכם ומגרגר. תסתכלו לתוך העיניים שלו, הוא בטח ינסה להסיט את מבטו אבל אל תתנו לו, תסתובבו את ראשו אליכם ותכריחו אותו להביט לכם בתוך העיניים. אתם רואים? תסתכלו טוב. הוא שונא אתכם. תביטו שוב.. הוא שונא אתכם שנאת מוות. במעמקי מוחו, מתחת לכל הקליפות  שהלבשנו עליו אחרי עשרות ומאות זיווגים והשבחות, פועם בו לב פראי שאם רק היה מצליח להשתחרר היה גורם לחיה המתקתקה שכרגע מתחככת בכם, לנתר בפה פעור הישר אל העורק הראשי בצוואר שלכם ולנעוץ את השיניים שלהם ולא להרפות עד שתחרחרו ותגססו ותהיו מספיק חלשים כדי שהם יוכלו להרפות מהצוואר שלכם ולהתחיל לקרוע חתיכות מהבשר שלכם. אבל החלק הקדמוני הזה כלוא בתוך האישיות החדשה שיצרנו לו ורק מחלחל אליכם לפעמים דרך העיניים שלהם. וגם הכלבים.. כן כן גם הכלבים שלכם. שם החלק האכזרי טמון יותר עמוק משום מה, אבל הוא שם הוא שם. זאת האמת ואל תשלו את עצמכם שזה לא כך.

תמיד הצחיק אותי איך אתם חושבים שהכלבים שלכם חכמים. הם לא חכמים. הם  מטומטמים. תסבירו לי למה כלב שהרצועה שלו מתלפפת סביב עמוד אף פעם לא מבין שהוא צריך להסתובב סביב העמוד ובכך לשחרר את עצמו.  והוא לא עושה את זה. למה הוא עומד ליד העמוד, קשור, מלופף ותקוע, מסתכל עליכם במבט אדיוטי ומחכה שתגאלו אותו. זאת אינטילגנציה? אני זוכר את בבי. בבי היה כלב שחור שהצלתי מצער בעלי חיים והוא אף פעם לא ידע להעריך את זה. יום אחד הוא ישב מולי ובמשך דקות ארוכות ליקק לעצמו את פי הטבעת, אני ישבתי מולו וניסיתי לקרוא ספר אבל קשה להתרכז בספר כשכלב מלקק לעצמו את התחת כל כך קרוב אליכם. גם ככה יש לי קשיי ריכוז כי אני כל הזמן רק חושב מה יהיה איתי.  בקיצור, בבי מלקק לעצמו את פי הטבעת ואני מנסה לקרוא והכלב ממשיך ללקק לעצמו ולהבריק לעצמו וללטש לעצמו את החור עד שפי הטבעת היה ורוד ומבריק. בשלב מסויים לא יכולתי יותר, הנחתי את הספר וצעקתי עליו. "מספיק בבי! מספיק, ואז הוא הסתכל עלי במבט הזה הטפשי, ופתאום הוא היה בטוח שאני רוצה לשחק איתו וקפץ עלי והתחיל ללקק לי את האף. כלב טיפש ומגעיל. צעצוע שחור ואנרגטי, כל פעם שהיינו נוסעים באוטו הוא היה אוהב לעמוד במושב שלידי עם הראש שלו מחוץ לחלון והלשון שלו משתרבבת בשעה שהוא מחרחר ברוח, הוא אהב את זה אני לא יודע למה, מנקודת המבט שלי הייתי רואה את שתי הרגליים האחוריות שלו מתוחות ובתווך תלויים לו האשכים האפורים שלו, יום אחד, משום מה, חפנתי את שני האשכים שלו ואז הוא שוב הסתכל עלי במבט הטפשי שלו  ובאמת לא הבין מה אני רוצה ממנו. האמת שגם אני לא מבין מה רציתי ממנו, לפעמים אנחנו עושים מעשים חסרי הגיון, אני מודע לכך, אני באמת לא מבין מדוע החלטתי בדיוק באותו רגע לגעת לו באשכים. שנינו הסתכלנו אחד על השני בלי להבין. יכול להיות שבאותו רגע גם אני הייתי מטומטם, אני לא מכחיש את זה. זה היה רגע לא מובן. מסוג הרגעים האלה שאי אפשר להבין אותם עד הסוף.

אני לא אלאה אתכם בעוד סיפורים על חיות למרות שיש לי עוד כמה. אני אחסוך מכם את הסיפור על קצלה החתול שחרבן לי על הראש לילה אחד בשעה שישנתי ושהתעוררתי לא הבנתי למה אני כל כך מסריח ורק כשהגעתי לחדר האמבטיה ראיתי את הדבר שקצלה עשה עלי. אני לא אספר לכם את הסיפור הזה.

אני מתאר לעצמי שהבנתם בשלב הזה שאני לא קונה את הבלוף הזה של חיות המחמד. לא קונה ולא אקנה לעולם.

ולכן פרצתי לילה אחד למכלאות של גן החיות התנכי והצלחתי להוציא משם צבוע ומאז אני מגדל אותו אצלי בבית.

מעדיך את הצבוע שלי. חרירי. הוא מכוער. נכון, הוא גס, הוא מזיל ריר צמיגי ודביק,נכון אני לא מכחיש את זה. אבל זה מה שהוא, וככה הוא היה תמיד, וככה יצר אותו הטבע, והוא אותנטי פי מיליארד מהדבר שמשעין את הראש שלו כרגע עליכם  הוא לא מנסה להיות מה שהוא לא. והוא לא אכזרי ולא רוצח חיות אחרות, הוא אוכל נבלות רקובות וזה מספק אותו, הטבע הכשיר אותו לזה וזה בסדר גמור מבחינתי. .

 ואני מאוד אוהב אותו. אין לי מושג אם הוא אוהב אותי וזה לגמרי לא מעניין אותי. אני לא צריך שיאהב אותי. אני צריך את האהבה שלי אליו. ודבר אחד אני יודע שאני לעולם לא אקבל ממנו ואני מאושר על כך.  אני יודע שהוא לעולם לא יהיה נחמד כלפי. וגם אם הייתי מבקש ממנו להות נחמד הוא לא היה כי ככה הוא וזאת מהותו והוא נאמן לה ולא עולה על דעתו להתנהג אחרת. נכון הוא מכוער, נכון הוא אפילו נלעג לפעמים, והוא לא סימטרי והוא אוכל נבלות והוא מפליץ מתי שבא לו וגם מקיא לי על השטיח. אבל בכל זאת אני אוהב אותי ומעריך אותו ומוקיר אותו מאוד ותמיד דואג להגיש לו את הבשר כשהוא במצב ריקבון מתקדם כי אני יודע שרק ככה הוא יאכל אותו.

וזה בסדר גמור מבחינתי שאחרי שאני נותן לו את הבשר הרקוב הוא גורר אותו אל הסלון ואחרי שהוא מסיים לכרסם וללעוס ולבלוע את הבשר מתחת לשולחן בסלון והוא שבע אז אנחנו יושבים ביחד, אחד מול השני, ואני מספר לו בדיחות על גרוזינים ועל הומואים ושנינו מתפוצצים מצחוק, כי חרירי מאוד אוהב בדיחות על גרוזינים ועל הומואים, לפעמים כשאני מספר לו בדיחה מוצלחת במיוחד הוא ממש מתפקע ומתחיל להתפתל על הרצפה ולגעות ביללות צחוק בלתי נשלט, גם אני צוחק ואני מרגיש שאני מצליח להתאחד איתו ואני יודע שאם הוא היה יכול לדבר הוא גם היה מספר לי בדיחות רעות ומכוערות, אני רואה את זה בעיניים שלו, את כל הבדיחות שהוא היה יכול לספר לי בתמורה וזה מרגש אותי.

אז כן. אני מגדל צבוע בבית ולצבוע קוראים חרירי וכל מי שיש לו בעיה עם זה ולא אוהב את המראה של חרירי ואת הריחות או את הקולות שחרירי פולט, מזמן הפסיק לבוא. ואלה שבאים, למדו להעריך את הנוכחות של חרירי בחיי ואפילו למדו לאהוב את הסיפורים שלי עליו. ועלי.

                                                        המשך בקרוב