ינשופה לשעבר
מחשבות שחשבתי בלילה והחזיקו מעמד עד הבוקר..
הפוסטים הטובים הם לא בהכרח האחרונים, תרגישו חופשי לדפדף ולהגיב גם אחורה..
פוסטים פופולאריים
-
למה אכפת לי
19/3/08 | 1091 צפיות
-
ריחות שפוגשים בדרך
5/8/07 | 1874 צפיות
-
שירות לציבור ממסדרונות האו"ם
13/1/09 | 858 צפיות
-
דירונת קטנה ואנשים בה יפים (וגם קצת פטריוטיות)
7/6/07 | 1423 צפיות
-
להלן כותרות הפוסטים שלא נכתבו השבוע*
21/12/08 | 950 צפיות
-
כמה כבר גדולות הביצים שלך? אה?
24/3/08 | 1857 צפיות
פוסטים אחרונים
- ישן בפני חדש תוציאו 26/3/12
- דברים שהשמאל הלאומי גרם לי לחשוב עליהם. 23/7/10
- ככה סתם באמצע היום 19/1/10
- לך לסדר את החדדדדדרררר ששלללךךך!!!! 7/1/10
- fnv tpar kv,jct? 29/12/09
- ערב עם דן 24/12/09
עלילותי בקרקס
| מאז ומעולם היו לי עבודות מצחיקות. פעם אפילו תפקדתי על תקן סמיח אחד בחממה ("סגר" בשטחים.. אתם יודעים..) של סולידסטר. אם תהיתם, סולידסטר זה מן פרח עם תפרחת צהובה כזאת. גם אתם הייתם זוכרים את השם אם הייתם מבלים חופשת פסח שלמה בלקטוף אותו, למיין אותו, לאגוד אותו ולספור אותו.
הפסח הבא כבר היה יותר מעניין. הימים ימי התיכון העליזים ואני רעננה וגמישה כנבט צעיר. על פיסת הדשא בפינת דרך נמיר ורוקח קם אוהל גדול וכחול. הקרקס בא העירה. קרקס מדראנו.
מאחורי האוהל עמדו קראוונים קטנים. שם גרו עובדי הקרקס. שני קרוואנים למשפחת מאלפי הקופים, משפחה מקסיקנית שמנמנה וברוכת ילדים. בין המופעים המאמא שלהם בישלה ארוחות וישבה עם הקטנים על שיעורי הבית. לכל הדואגים, הקופים דווקא חיבבו את מרבית בני המשפחה, למרות שאני מודה שמהאב הם קצת נרתעו. אבל אולי כמו שנרתעים ממנהל בית ספר קשוח..
אנשי הטרפז התגלו כ"ילד הרע" של הקרקס. חבורת צעירים חסרי גבולות. זכור לי במיוחד אנדראה. איטלקי צעיר וחטוב שאיכשהוא הצליח להתעופף בלי להמרח על הרשת למרות לילות שתיה והוללות עם בנות העיר התורנית.
לקצה השמאלי האחורי של המתחם היה קשה להתקרב, מאוד קשה. ענן של ריח סמיך ובלתי מתפשר. מי שלא עמד בתוך אוהל סגור מלא בעשרה פילים באביב התל אביבי, לא הריח צחנה מימיו..
הליצנים, ומסתבר שהקלישאה מדויקת, היו האנשים הרציניים שפגשתי מעודי. עד היום אני זוכרת את המוזיקה שליוותה את הנאמבר עם הבועות סבון..
מי עוד? קוסם קצת מפחיד (נדמה לי שהוא היה גרמני, ככה שמחסום השפה שמר את הקרח שלם). אה, כמעט שכחתי, היו גם סוסים. חום אחד היה חביב מכולם (יש לי אפילו תמונה שלו) וכשהסייס לא הסתכל הוא קיבל לפעמים תפוחים..
ואני. מה אני עשיתי שם? אני ניצלתי את גמישות אצבעותיי ומכרתי יויואים. כן,כן, עליתי וירדתי בין שורות המושבים, בעיקר בהפסקות, עם מגש תלוי ברצועה על צווארי ובין אצבעותיי מרחף לו יויו.
אוי שאתם מאוכזבים...
כבר שנים שאני מחכה להשתמש בזה במשחק "אמת או שקר". אז מה נכון? "התרסקתי עם אופנוע בהודו" או "עבדתי פעם בקרקס"...
לא. לא טעיתם. אין פואנטה. מן סיפור כזה. רובו אמיתי. חלקו קצת פחות.
מה שכן, בזמנו ידעתי לבצע טריקים די מסובכים בעזרת יויו אחד עם מנורות צבעוניות וכמה אצבעות מיומנות ..
היום באוטובוס ראיתי שכמעט כל האנשים יושבים קמוטי מצח. רציתי לעבור אותם אחד אחד ובשתי אצבעות למתוח להם את ההבעה. ככה בקטנה, רק שישימו לב.
|
תגובות אחרונות
-
שמעון מאיר
בתגובה על ישן בפני חדש תוציאו
-
אייקון חברתי
בתגובה על דברים שהשמאל הלאומי גרם לי לחשוב עליהם.
-
lakonya
בתגובה על לך לסדר את החדדדדדרררר ששלללךךך!!!!
-
אודי ברוך
בתגובה על ככה סתם באמצע היום
-
איש-ון
בתגובה על כוסאומו המקום הזה
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
:-)
זה נחשב למרות שזה בעצם לא חלק מהפוסט?
מי צריך פואנטה
חוץ מזה יש בהחלט סוף ואפילו מוסר השכל
נראה לי שהם הפסיקו לבא.
פעם הם היו מופיעים כאן כל שנה..
פתאום הבנתי למה אני אוהבת אופרה.
זה כמו קרקס למבוגרים :-)
קרקס מדראנו!! פלאש לגיל חמש! אוי כמה מזמן זה היה.. כאילו זה שייך לעולם אחר... אשכרה קרקס נודד. יש עוד דברים כאלה?
תודה:-)
נעים לדעת
אני אבוא לבקר
יובל -קודם כל תודה. חוץ מזה, יפה לסבתא סוזי לדאוג ככה לנכד. נשמע כמעט פיוטי הסיפור..
ניר -לעזור לאסוף ביצים בלול של חברים של ההורים נחשב?
לפעמים נסיעה באוטובוס שווה הרבה יותר מניקוב בכרטיסיה...
גם אני אהבתי אותה (את הפסקה)
תודה רבה רבה :-)
לגמרי בכוונה..
מאוד שמחה שאהבת
תודה :-)
במילה אחת
מקסים
בשתיים. מקסים מקסים
קיבלת כוכב ממני. בזכות
מוזמנת לקורא את שלי
דוז פואה
שימי :)
העבודה הראשונה שלי הייתה כשוליה של מבריק כלי כסף.
ליוסק'ה היתה חנות איפשהו במרכז העיר אליה היו מביאות נשות ירושלים את כלי הכסף שלהן לניקוי יסודי.
יוסקה היה עובד עם המכונה, ואני, בן 12 באותה תקופה הייתי דופק פינישים עם המטלית (וקצת משחה כזאת ירוקה שהופכת לשחורה אחר כך, ובסוף נעלמת.)
פמוטים, חנוכיות, כלים לרוטב, מלחיות, הברקתי הכל.
אלאדין בזעיר אנפין.
ותודה לסבתא סוזי ז"ל שסידרה לי את העבודה ודאגה לשכר הולם ולזכרונות ממקומות שאני חושב שכבר לא קיימים היום.
והבלוג שלך יופי.
באמת.
צטט ליאור רועי: "היום באוטובוס ראיתי שכמעט כל האנשים יושבים קמוטי מצח.
רציתי לעבור אותם אחד אחד ובשתי אצבעות למתוח להם את ההבעה.
ככה בקטנה, רק שישימו לב".
הפיסקה הזו שווה יותר מכל מה שאת יכולה בכלל להעלות בדעתך. שווה פוסט בפני עצמו.
הכוכב שלי הפעם, רק על זה.
סיפור משובח.
אני חשבתי בהתחלה שאת היית נערת גומי או שעשית תרגילים על הטרפז, ומתברר שדווקא יויו. איזו הפתעה.
לא, לא, לא
חלילה לי מלכעוס
בטח לא עליך
זה הקרקס הזה שהקפיץ אותי.. סליחה
לבנהס לא לכעוס, זה היה מזמן מזמן...
אורי תודה מותק :-)
משובח נשמה.
מעולם לא הצלחתי להקפיץ יו יו יותר מפעם אחת.
מצד שני אני יודע להגיע עם הלשון אל האף.
יקירתי, יויואים זה אחלה
קרקס עם בעלי חיים זה לא
אין צורך בפואנטה.
יו! מחמאה ממך זה ממש חשוב
תודה :-)
אתה יודע מה? גם המצח שלי מתקמט ככה בלי שאני שמה לב. כוחו של הרגל.
רובם אפילו לא באמת עצובים, פשוט השאירו את ההבעה עליהם והמשיכו הלאה..
אנשי השקיות, קראה להם האקסית המיתולוגית המדהימה שלי. האנשים העצובים היקרים האלה, שממתינים בעיניים עצובות לאוטובוסים, שעולים עליהם לעבודתם כשעוד חושך בחוץ, שמצטנפים בתחנות בימים הקרים.
עצובים ואמיתיים כמו שרק מציאות יכולה להיות.
פוסטוב!
ליאתי את מותק
מור תודה על הביקורת. חברה שלי אמרה אותו הדבר בדיוק,
אבל אני אלופת העולם בסיפורים בלי פואנטה..
בגלל זה נכנס שם המשפט עם האין פה פואנטה.. :-)
פיבי דווקא פגשתי שם איזה בחורון, קראו לו ירון (הוא היה מאבטח), והיו לו שני תוכים נדמה לי שקראו להם עוזי וצילה וקצת התאהבתי בו..
את יכולה להוציא פוסטים ממש טובים, אם רק תרצי.
התחלת מצוין, התעייפת באמצע, סיימת טוב.
עוד, עוד, עוד...רוצים עוד עבודות מוזרות. זה כל כך נחמד
אני כבר הייתי מווצאת מה לעשות שם בקרקס. אולי את האיטלקי החטוב ההוא.
עם יו יו, לעומת זאת, לא חושבת שהיה לי הרבה מה לעשות.....
לבנוש- תודה דרלינג.. :-)
ואורון, ברור.. כאילו דהה..
וצורה של מגדל אייפל מהחוט של היויו - היית יודעת לעשות...?!
ינשופית,
יויואים...הרסת אותי,
איך זה שלא צירפו אותך מייד לקרקס?
בין אם זה סיפור אמיתי או לא- היויואים שווים לפחות כוכב ירוק אחד...