למשפחת בן-לולו אין כתב לענייני בטחון. אין להם גם כתב לעניינים פליליים או מדיניים או כלכליים או לעניינים הקשורים בתרבות ואומנות. יש להם כתב ספורט. זה יותר טוב מכלום. רפי התקשר לבן-דוד שלו, ארנון בן-לולו ומסר לו את הידיעה, שיעביר הלאה, על מה שעומד לקרות בשבעה עשר באוגוסט באחת הנקודות, לא ברור היכן, על גבול הצפון. ארנון בן-לולו אמר שמטורפים בארץ הזאת לא חסר, וזה לא ממש חדשותי ולא היה ער לעובדה שבכך הוא מתחיל קרע במשפחת בן-לולו שלא יתאחה במשך לפחות שלושה דורות. אבל את זה רק ימים יגידו.

רפי בן-לולו הצליח להשאיר הודעה למישהו מהיחידה שלו בצבא שמכיר מישהו בסי-אן-אן. וכך נבחר למשימה בוב נייטלי, צלם ובוגר וייטנאם, שארב כבר למחרת בבוקר בין השיחים של חורשת האקליפטוס, מול הטרנזיט, כשעל ראשו קסדה מוסווית בענפים. "אח! אין כמו ריח נפל"ם על הבוקר," נשם עמוק ואמר כדי לעודד את עצמו, אבל זה היה רק סרחון שעלה משפכי הכימיקליים שזורמים בירקון. בוב נייטלי היה האחראי בסופו של דבר לכך שכאשר הגיע דרור בדרך לא דרך לגבול, חיכה לו שם צבא שלם של צלמים ועיתונאים מהארץ ומרשתות בחו"ל. אבל שוב אני מקדימה את המאוחר.