מנוע הדיזל של המונית התקשה לעמוד בעלייה למג'דל שמס, היישוב הגבוה ביותר ברמת הגולן. מבטים רבים ליוו את האורח שהגיע במכונית המכחכחת, ילדים רצו מסביב, נשים עצרו לרגע וכיסו את לחיין בקצהו של צעיף לבן, גבותיהן מתקרבות זו לזו בריכוז בשל רצונן לראות טוב יותר מיהו הבא. גברים עמדו בצל הקיר מעשנים ומתבוננים. כשזיהו את האיש, שמחו מאוד. "אה... אפנדי!" קרא אבו-נביל והלך לקראת המבוגר שיצא מהמונית בכבדות, הגלביה הלבנה שלו מקומטת קצת מתלאות הדרך. הם לחצו ידיים בחום, ואבו-נביל הוביל אותו בתנועה מזמינה להיכנס בפתחו של בית. השיחה ביניהם התקיימה בערבית, ולכן לא ידוע לכותבת הקורות מה נאמר בה. היא רק יכולה לנחש ששיחה זו התחילה שרשרת של התייעצויות שגרמה בשבעה עשר באוגוסט לכל 9,000 (פחות או יותר) התושבים הדרוזים של מג'דל שמס להתייצב בנקודה מסויימת ליד הגבול עם סוריה. ניחוש זה, קורה כמובן בדיעבד, במועד מאוחר יותר.